הדבר האחרון שעשית: חח הכנסתי קולה למקרר
המילה האחרונה ששמעת: דווקא מילה אופטימית, שאלתי את אבא שלי מה יהיה והוא ענה ביהיה טוב , כמה מפתיע ( :
השיר האחרון ששמעת: עכשיו את מונסון של טוקיו הוטל....
הרגש האחרון שהרגשת: עצבים שאי אפשר לתאר, מה שמחזור וחברות יכולות לעשות לי לפעמים.
הריח האחרון שהרחת: את הכלב שלי ששמתי עליו בושם כי הוא היה מסריח חחחח
הנוף האחרון שראית: אחח את נוף תל אביב.. ובנסיעה חזרה לירושלים.. אני מתגעגעתת
הפרצוף האחרון שלך: פרצוף של - " מה נפלתם עלי עכשיו ?, אני במחזור שקט!"
הקול האחרון ששמעת: של תום מהיהודים, נקרא ?
האדם האחרון שדיברת איתו: אבי היקר
האדם האחרון שהתקשרת אליו: נראה לי לתמר, רציתי לברר מה נהייה בקשר למסיבה בצרעה עה עה
האדם האחרון שהתקשר אליך: שירלי אישתי רק שלא עניתי כי לא שמתי לב : (
האתר האחרון שביקרת בו: ישראבלוג עקב שיעמום טוטאלי.
___________________________________________________________________________________
טוב אז לאחר השאלון המייגע הזה [כל דבר מייגע אותי כשאני עייפה]
הגיע הזמן לעידכון אמיתי.
תל אביב - עיר החלומות שלי.
אממא כמה שנהנתי שם, נסעתי עם מעיין ומורן ליומיים, מורן נטשה אותנו בכאב רב ביום הראשון ואנחנו נשארנו לישון אצל אחותי עד למחרת, שזה היום.
היה כיף כלכך.. לא שעשינו משהו מיוחד, או תיכננו, אני ומעיין מחפשות תמיד את השקט שלנו.. וכשאנחנו יחד תמיד נמצא אותו.
אני יכולה לשבת איתה שעות ולשתוק, לא תמיד חייב להגיד משהו, ואני חושבת שזאת השתיקה הכי יפה שיש, ובתאכלס זה הכי מראה עד כמה נח לך עם הבנאדם.
קמנו ב1 בצהריים, התארגנו התקלחנוף הכנו לאכול צחקנו עישנו טיפה נרגילה, שמענו שירים השתגענו ועפנו לתחנה המרכזית.
לא היה ממש כסף וידענו שנתקע בתחנה המרכזית של ירושלים אבל זה פשוט לא הרס את כל החויה, אני חושבת שזה רק הוסיף.
כל הבוקר הסתלבטנו על צרפתיים, ובסוף מי שהקפיץ את מעיין לבית היו שתי צרפתיות עם מבטטא עננק.
חח אחת הצרפתיות באה למעיין ושואלת אותה - "אדון גברת ?! את יכולה לתת לי טללפון אני צכה להתקשר לדודה רינה שתבוא לקחת אותי נתקענו"
ווואי, באותו רגע היתי על הרצפה.
אין על הצרפתיים, פשוט אנשים מצחיקים.
כשהגעתי הביתה, כבר התחלתי להרגיש גרוע, יש לי כאבי גב ואני מרגישה נורא עצבנית..
עישנתי יותר מידי היום. ועדי לא הפסיקה לעצבן אותי, כלכך רציתי לצאת היום אבל כבר יצא לי החשק..
אתמול ראיתי את מועדון קרב,עם אדוארד נורטון ובראד פיט.
בדוגרי סרט מדהים, מהפנט ברמות אבל מאוד מזכיר סרט אחר של אדוארד נורטון, מי שמכיר פחד ראשוני, שהוא אפילו יותר מוצלח לדעתי.
בזמן האחרון אני רואה יותר מידי סרטים על פיצולי אישיות, גם התחילה ביס סידרה חדשה על קלאסיקה ישנה, אני מניחה שהרבה מכירים את ג'קיל ומיסטר הייד.
בשלב מסוים אני חושבת שהתחלתי לחשוב מה היה קורה לי אם היה לי פיצול, זה כלכך מלחיץ להתעורר פתאום במקום אחר.. לא לדעת מי אתה , מה אתה לחיות פעמים ולא לזכור את זה.
מחר יום חדש וזה הכי חשוב, מקווה שלכולם יהיה לילה טוב, ושאני אולי סוףסןף ארדם כמו שצריך ללא פארנויות מיותרות.
טוב זזתי לאכול צ'יפס וקולה הכי משמין שיש, אבל למי אכפת מחר נוריד הכל גמככה ,[ כן לצערי גם אני במלחמה פנימית שלא נגמרת]
knabis
עריכה :
אני אשמח אם מישהו רוצה לעצב לי את הבלוג, הוא ממש מזעזע ולצערי לא ניחנתי בכשרון העיצוב.
אז מי שרוצה שיכתוב בתגובות.
.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
