פואנטה.

ביסודי היו אומרים לנו המון כמה שהלימודים בחטיבה קשים, מפרכים ומלחיצים. למען האמת אני לא רואה את זה כל כך. מובן שיש עלייה ברמה, אבל לא משהו בלתי אפשרי או מעבר למצופה. אני מאוד שלמה עם האופן שבו אני מתמודדת עם הדברים כרגע, בלי יותר מדי אדישות מצד אחד אבל גם בלי לחץ מהצד השני. אני מקווה שאוכל לשמור על זה כך.

גם מבחינה חברתית המצב קצת יותר טוב. לא באמת אכפת לי מה"מקובלות", אף פעם לא היה לי אכפת יותר מדי, ציפיתי (ואני עדיין מצפה) שהן יתחילו להתבגר ולהתעשת קצת. אני חושבת שזה מתחיל לקרות, ואני מאוד שמחה, אבל זה עדיין לא הגיע לרמה של לנהל איתן דיון של ממש. פשוט אין יותר מדי נושאי שיחה.

לעומת זאת עם אודליה (אחת שנחשבת ל"דחוייה") יש לי מערכת יחסים מצויינת. אני מאוד שמחה שהצלחתי להתחבר אליה, היה לי מאוד קשה לראות מהצד את היחס שהיא מקבלת. אני חושבת שטוב לה יותר עכשיו, ואני מאוד מקווה שאני לא טועה. היא כבר יותר פתוחה לאנשים (אליי בכל אופן) וזה נפלא לראות את זה.

עם מיכל לצערי מתחיל להתנתק קצת הקשר. היינו חברות מאוד טובות ביסודי, אבל היא עבר לבית ספר למדעים, והיא כל כך בלחץ שאין לה זמן לחייך אפילו. קשה לי לראות אותה שוחקת את עצמה כך, כשהיא עברה עוד בקושי חצי דרך. אני גם מתגעגעת נורא.

לעניין אופטימי יותר-

מחר יום הולדת! =]

כלומר, עוד בערך שעה.

שנה שעברה התרגשתי הרבה יותר. זה היה גדול כזה, בת מצווה, פתאום בבת אחת אני נהיית בוגרת, והשנה אני כאילו עולה אפילו עוד שלב. אבל לא יודעת, יהיה טוב, הכל לטובה

נו נו נו. כבר 13, מה אתם אומרים?

נוי.