אמרתי לך "זה לא נורא שכל דקה מקרבת לרגע שבו תעזוב, כי כל דקה גם מקרבת לרגע שבו תחזור"

מה שלא אמרתי זה שכל דקה מקרבת אותי אל בדידות בלתי נתפסת, ואני סופרת את התקדמות הזמן בפחד תהומי וקיומי שלעולם לא יתבטל.

אני מדברת אליכם, תאהבו אותי, תהיו אמפתיים, הנאום הנרגש שלי בקושי חוצב להבות, אלא יותר מתחנן- כלומר

אני על הברכיים מתחננת אליכם

תהיו טובים כמו שאני רוצה להיות טובה אליכם

תהיו טובים אחד לשני, בשבילי, אני אוהבת אתכם כל כך

האכזריות שלכם היא בגלל שאתם כל כך מפחדים (וגם אני), אבל קל לטעות ולחשוב שהזדוניות רובצת בין כפות רגליכם לצל שאתם מטילים