"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

עם דמעה על הלחי, שבעצם לא זלגה לה, כי החיוך על הפנים אני גם קצת עצובה.

לא היית שם, וקיוויתי, אני תמיד מקווה, אני תמיד מקווה לחינם, ותמיד מתבאסת.

המון תמיד, המון אף פעם. המון לבד.

יצאתי במטרה להיות במסיבה, למצוא משהו להשתולל איתו קצת, להנות, להשתחרר. להוציא אותך קצת מהראש.

לא בכוונה להיכנס לקשר רומנטי, סתם, להנות. מסיבה.

אבל הכל נהרס. אז הלכנו לפלורנאיכס, היה גועל, כי היה גשם, המון הליכה, המון אנשים, ואין מוזיקה.

ריח מטורף של אלכוהול, שכל כך רציתי לשתות אבל ידעתי שאני לא הולכת לעשות את זה.

הקמעה לשתייה כבר לא קורצת לי, כשהיא נמצאת זה טוב אבל זה לא רע בלעדיה, אני גאה בעצמי.

אבל הקמעה אלייך לא נעלמת, אתה כלכך טיפש ומפגר באמת, אתה לא רואה אותי? אני רוח בשבילך?

איך אתה מצליח להעלים את מה שהיה? את מה שאמרת...

איך אתה נותן לי לחיות באשליה בכלל.

מתגעגעת לחיוך שלך, למגע שלך, לנשיקה שלך, שכל כך חסרה לי היום.

אז מה אם זה לא חג יהודי, ואז מה אם הוא הרג יהודים, אבל זו אחלה פתיחה לשנה.

פעם אחת ציפיתי, שדברים יהיו מושלמים.

לפחות יש לי חברות טובות.3>