"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

בתור חיילת במדינה שבה אחוז המעשנים הצעירים רק גדל משנה לשנה. אני יכולה להגיד שאני יכולה לראות את הירוק בעיניים נהפך לאט לאט לאפור.

לפני כמה זמן ילד בן 10 ביקש ממני לקנות לו סגריה. הייתי עם דמעות בעיניים לא ידעתי בכלל מה לעשות.

לפני בערך חצי שנה אמרתי שאני אקח שאכטה, אעשה את הנסיון הזה. אראה ממה אנשים מתלהבים, אבל שאכטה אחת, שאכטה שנייה, שאכטה שלישית וכלום, זה לא הלהיב אותי.

אז במהלך הזמן ניסיתי שאכטה מסיגריה אחרת, ואחרת, ואחרת. ובערך בשלל ה10 שאכטות משלל סיגריות אני יכולה להגיד- לא אין בזה שום דבר מלהיב.

הבעיה היא שיש כמה סוגי  מתחילי מעשנים בארץ.

אלו של התחלתי לעשן מלחץ חברתי ופשוט התמכרתי  אבל בחיים לא שמעתי אותם אומרים 'בא לי להפסיק'

אלו של התחלתי לעשן מלחץ חברתי ואני לא מבין איך להפסיק  והם לא מבינים שאם הם באמת היו רוצים- הם היו מפסיקים.

אלו של התחלתי לעשן כי רציתי להיות מגניב וכמו כולם אבל.. ואין להם שמץ של מושג מה להגיד אחרי זה.

אלו של התחלתי לעשן כי ניסיתי וזה הלהיב אותי ואני באמת לעולם לא אבין אותם.

אלו של התחלתי לעשן כי ניסיתי והתמכרתי ואותם בכלל איבדתי...

ויש את המעשנים.

אלו של מה? אני ממש אוהב את זה [אבל אני לא יכול לספר לך למה. זה פשוט עושה לי טוב.] מה שתגידו.

אלו של זה מרגיע אותי כן, התמכרת. אדיוט.

אלו של אני פשוט מכור, אין מה לעשות תתפלא, יש.

אלו של אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה, אבל אני לא רוצה אוקיי, בעיה שלך- אבל למה אתה מסרטן גם אותי?

אלו של רדי ממני אותם מעולם לא הבנתי. אתה רוצה לעשן? לא רוצה...

ומה אתם?

למה לעשן?

אז לא ביקשתי את זה, גם לא דרשתי את זה מאף אחד.

אבל שבועיים להסתובב עם כזה כאב ראש מה זה לא בא לי בטוב, במיוחד כשאני לא ממש עושה שום דבר בצבא שמעביר לי את היום.

במיוחד שכשאני עושה משהו זה או לשבת מול דפים או לשבת מול מחשב.

הגעתי למצב שאני אוכלת בצבא, אני ממש גאה בעצמי. אבל לחדר אוכל אני עדיין לא מעיזה להכנס. אני מפחד להפסיק לאכול רק אם אני אריח שוב פעם את המקום הזה. ונתפלל לעוד כמה חודשים בלי מטבח.

אז כמו שאמרתי כאב הראש לא מרפה, כבר הגעתי למסקנה שרוב הסיכויים זה העיניים. אם זה לא העיניים אז אני מתחילה לפחד.

כי אני שותה נכון ואני אפילו אוכלת נורמאלי. אני לא הרבה שעות מול המחשב [כמה שזה נראה שכן, אבל במצטבר לא.]

אני רוב הזמן במקום מואר ולא חשוך.

אז מה עוד אם זה לא משהו שקשור לעיניים?

דווקא בא לי טוב משקפיים, שינויים תמיד עושים לי טוב, במיוחד כשזה שינויים של דברים שתמיד רציתי.

כן תמיד רציתי משקפיים. תמיד חשבתי שמשקפיים לגברים זה סקסי ותמיד רציתי חבר עם משקפיים.

לצערי לא קיבלתי לא משקפיים ולא חבר. אבל מבטיחה שלא שללתי גברים חסרי משקף.

מתפללת שמחר אני אצליח לקבוע תור לאיזה שהוא רופא, שאני לא אשתגע פה למישהו :(

אני יושבת במשרד, ושומעת את אחת הקצינות בויכוח על עניין הירי בדרום, על כל עניין הערבים והמדינה.

החלטתי ללכת לבקר לבדוק מה הולך. ונתתי גם מדעתי בעניין.

אני יהודיה, גרה במדינת ישראל, איתי חיים שמאלנים וימניים אבל אני באמצע, דיעה אחת שלמה אין לי.

וזה מה שהיה חשוב לי ולקצינה להדגיש- אי אפשר להיות שלם אני בדרך שלך כשהאנשים שאתה נגדם או בעדם לא כולם באותה הדיעה.

איך אפשר לשנוא ערבים, את כולם, מהסיבה שהם שונאים יהודים? אי אפשר- ערבי זה שם כולל. זה לא פייר וזה לא הוגן לכלול את כולם.

אני אוהבת דיונים שיש לי מה לתת. 

אני אוהבת דיונים שמתנהלים בחיוך ועם זאת  מלאי עוצמה ואמת.