'אם אני זוכר נכון ישבנו שם שעה . בלי להוציא מילה . 
זה התחיל כשהיא התקשרה ואמרה לי שהיא חייבת לראות אותי ושאנחנו צריכים לדבר.
סבבה, מה הבעיה? באתי. בהתחלה קצת חיבקתי אותה והעברתי לה אצבע בשיער,
חיכיתי שהיא תגיד משהו . השתיקה הרגה אותי מבפנים.
' על מה רצית לדבר? ' שאלתי אותה . ' רציתי לראות אותך , אסור? '
' מותר בטח שמותר , אפילו רצוי . ' צחקה וכיווצה את האף . אני אוהב שהיא עושה את זה.
האמת , לא יכולתי לומר עליה מילה רעה, היא יוזמת , יפה , מצחיקה , נחמדה. מי צריך יותר ?
המחשבה שלי נקטעה כשהיא הוציאה מילה מהפה.' אתה שומע? ' ' כן כן בטח ' .
' חשבתי אולי .. אתה יודע .. נחזיר את מה שהיה .. ' וואו . תפסה אומץ . כאן אני נתקע
' אממ .. תקשיבי , נסיכה שלי. אני אוהב אותך, באמת . לא אהבתי מישהי כמו שאני אוהב אותך.
אני פוחד לעשות לך את זה שוב , אני לא רוצה להיות האחד שבגללו תתאכזבי. '
שאלתי את עצמי אם זה עמוק בכלל , אני בכלל לא יודע למה אמרתי את זה.
' אני לא פוחדת להתאכזב.. ' ' אבל אני פוחד לאכזב. ' היא קמה ועזבה את ידי .
' טוב , אז אני מניחה שאין לנו על מה לדבר כאן יותר. '
ראיתי שהיא החזיקה את עצמה . שמעתי את זה בקול השקט שלה .
זאת הייתה השעה הכי קשה שהייתה לי איתה . זה שבר אותי לחלוטין.
חירפן אותי שהייתי צריך לשקר לה , לשקר לעצמי.כי הרי על מי אני עובד?
רציתי רק לרוץ אחריה , כמו באיזה סרט קיטצ'י עם האפי אנדינג. ' עוד מעט חוזרים ללימודים, הזמן טס..
ומחרתיים טורקיה.
ואני צריכה להשלים
כבר איזה 400 שעות שינה.
הבלוג הזה ממש מתחיל להינטש..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יעררה