"הבית שלך הוא בדרך לבית שלי.
וכל יום שאני יוצא מהשער של בית ספר אני מתלבט אם לבוא אחרייך או איתך,
כי אני כן מכיר אותך .. אבל את לא ממש אוהבת אותי , כלומר ,
בשיעורים את לא ממש מסתכלת עליי ,
אולי כשאני נואם מול כל הכיתה אני ואת מצטלבים .
אבל כולם מסתכלים , לא רק את .
אז אני לא לוקח אישית .
אף פעם לא דיברת איתי , אני לא רוצה להוציא אותך רע , כי זה לא שאת אשמה ,
זה אני שביישן .. זה אני שיושב בכיתה וחורש בהפסקה
ולא אכפת לי שאת לא ,לא אכפת לי שאת אוהבת להפריע בכיתה
ושאת ההפך המושלם ממני .
אני לא אעמיד אותך במצב לא נעים ובגלל זה אני לא אלך איתך הביתה .
אני יודע שאת לא רוצה ותמיד את מדברת על חבר שלך בשיעורים
וכמה שטוב לכם וכן ,זה כואב לי ..
אבל טוב לי שטוב לך , למרות שהייתי רוצה להיות זה שיגרום לך אושר.
הייתי רוצה שתחייכי אליי ,
רק שתדעי שהחיוך שלך עושה לי את היום , את השבוע.
וכשאת נכנסת לכיתה בוכה ומספרת שהחבר שלך נפרד ממך ,
את לא יודעת כמה בא לי לחבק אותך ולומר לך ,
שתמצאי אחד יותר טוב ממנו ,
גם אם זה לא יהיה אני.
כמה כאב לי , את לא יודעת בכלל .
את לא יודעת כלום , כי אני לא רוצה שתדעי.
ואני חושב , שזה טוב לשנינו.
ואולי זה לא יעבור לי בזמן הקרוב , כי את איתי בכיתה .
ואולי זה יכאב ביום שיהיה לך חבר חדש ואז את שוב תיפגעי אז גם יהיה לי קשה
ואולי זה יכאב שאני ואת נהיה עוד יחד הרבה זמן בכיתה ועדיין ,
רק בהרצאות אני אצטלב עם מבטך , אבל זה יספיק לי ,
כי לזה התרגלתי.
הייתי רוצה לומר לך שאני אוהב אותך תמיד ,
אבל אין בי את האומץ ,
אני עדיין שותק.."
יערה . שבת שלום .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יעררה