The more I see the less I know The more I like to let it go

" 'בואי ננסה לא לחפור בעבר, מה שהיה היה.'

'אני לא יכולה להמשיך הלאה כאילו כלום .

למה אתה לא מסוגל להתרגל לעובדה שיש לנו בעיות ? למה אתה בורח מהכל? '

' אני לא בורח , אני פשוט מוותר על זה. '

ככה זה היה , פחות הוא יותר .

זה התחיל ממריבה אחת קטנה, זה התפתח והוביל  לשורה של ריבים כאשר בכל ריב חלק ממני מאבד אותך . אני מרגיש שאני חייב לשקול כל מילה שיוצאת לי מהפה , שאני לא אומר חס וחלילה משהו לא במקום , כדי למנוע את הריב הבא , זה לא אמור להיות ככה.

אנחנו רבים מלא , לי זה כבר נמאס.

לך לא?

הריב הראשון שלנו היה לפני שלושה חודשים , רבנו על האקסית שלי .

אמרת שאת לא יודעת אם את צודקת אבל שאת רואה שאני מסתכל עליה לפעמים. אז מה ? גם את מסתכלת על האקס שלך הרבה פעמים ואני לא אומר כלום .עניתי לך בפשטות שאת מדברת שטויות , באמת שלא הסתכלתי על אף אחת אחרת .

פעם אחת גם רבנו על זה שאמרת שאני אף פעם לא יוזם , שאני תמיד מחכה לך שתתקשרי ושתשלחי לי הודעה. אני לא יודע , זה לא נכון , טוב אולי זה קצת נכון .אבל זה לא כי אני לא רוצה לדבר איתך , אני לא יודע למה זה ככה .  

אני לא מבין למה תמיד את מחפשת את זה , למה את לא פשוט נהנת מהקשר שלנו.אני יודע,אני מבין שיש דברים קטנים שמפריעים .. אני רק לא מבין למה וכמה הם מפריעים לך .

איכשהו התגברנו על הריבים האלו , היה קצת מוזר להיות איתך אחר כך , היה קצת שונה , היה מתח שלא בדיוק הרגשנו אותו , הוא פשוט היה שם.

לפעמים פשוט היינו שותקים ,לא מדברים על זה , מהפחד שזה יתפוצץ , שהקשר שלנו יתפוצץ כי אני לא רואה את עצמי בלעדייך.

לפני שבועיים ישבנו ודיברנו על הכל , כי החלטנו שזה מוגזם שכל פעם שאנחנו רק פותחים את הפה אנחנו רבים ..

החלטנו שניקח הפסקה, חשבנו שזה מה שנכון לעשות .

ברור שזה היה ההפך המושלם , הייתה הפסקה של 4 ימים , הרגשתי ריק כל כך , הרגשה כזאת שאף פעם לא הייתה לי לפני, תמיד היה לי טוב.

קראתי לך לצאת החוצה , יצאת החוצה ואפילו לא דיברתי פשוט חיבקתי אותך .

החלטנו לחזור בלי לומר כלום פשוט לחזור, למרות הכל , למרות שרע לי ורע לך וקשה לנו ביחד.

לא יכולתי בלעדייך .

בשבועיים האלו עד עכשיו היית מטורפת עליי,זה היה נראה כאילו את יודעת שהסוף מתקרב, אמרת לי להפסיק להיות קר , להפסיק להיות אדיש .

לא נפגשנו בקושי , התחלתי לחשוב שעדיף שפשוט נשים לזה סוף,אני מצטער, אני יודע שזה היה בדיוק מתי שחשבת שהכל חוזר להיות טוב.

באת , היה טוב לראות אותך , תמיד טוב לראות אותך.

באת מחייכת , החלקת את השיער ולבשת את הגופייה האהובה עליי .

פחדתי ממה שאני עומד לומר לך , כי לא הייתי בטוח בזה אבל הרגשתי חייב

אני לא יודע , אני אוהב אותך , פשוט זה לא אותו דבר.

אני מורח את זה יותר מדיי , אני הורס אותך לאט , לאט.

התחלת לדבר, פתאום פתחת את הפה , עד עכשיו שתקת הרבה.

התחלת לומר לי דברים קשים, הטחת לי את זה בפנים אני מנסה להפנים את זה שאת בוכה מולי , חיבקתי אותך והעפת אותי ממך בעדינות נשברת לי מול העיניים ואני ? הייתי אדיש.אני מודה בזה.

עובר הזמן , אנחנו לא יחד כבר הבטחתי לך שבכל מה שתרצי אני אהיה כאן,אמרת לי תודה אבל שתוותרי . היה לך קשה.

עברו 3 שבועות , ישבנו לדבר , היה לך טיפה יותר קל הרגשתי את זה כי ראיתי חיוך קטן על השפתיים שלך כשראית אותי , לא ראית אותי מאז .

הרגשתי הרגשה טובה,אבל לא רציתי שנחזור,פשוט התגעגעתי אלייך,לשיחות איתך,אני יודע שזה נשמע רע ומגעיל , אבל אני אומר את מה שאני מרגיש.

שאלתי אותך מה איתך ואמרת לי שאת בסדר,שאת בחיים , תגדירי.

' אתה יודע..

עז.. עזוב, לא חשוב.'

' תגידי לי .' אמרתי לך .

'אתה אמרת שהכל יהיה בסדר,הבטחת.  '

' טעיתי? '

' פשוט . עזוב.התעייפתי. תן לי את הלבד, אל תחזור לדבר איתי , פשוט תרפה.. ' היא נאנחה ועצמה את עינייה

שתקנו שנינו .לפני שעזבת את המקום שישבנו בו אמרת לי עוד משפט. "עוד לא התגברתי עליך, קשה להתגבר עליך. "

לא דיברנו מאז וככה זה נשאר,אמרת והלכת.. "

 "אין שום דבר פשוט , כולם רוצים מהר ובקלות. "