"כשבאתי היה לך קל לשבת לידי .
היה לך קל לדבר איתי ,באופן יחסי ,
כי כבר גמרת את הדמעות שלך לפני שהגעת.
חשבת שלא שמתי לב שבכית , כי כיסית את העיניים שלך באיפור ,
תוותרי , אני מכיר אותך .
לא היה לי קל להוציא את זה מהגרון
אבל איכשהו המילים פתאום מתחילות לזרום .
כל מילה שלי מרסקת אותך , אני יודע ,
אבל ריסקת אותי כבר הרבה לפני .
התקשרת אליי בלי סוף ואמרת שאת מצטערת ,
רציתי לסלוח באמת שרציתי , אבל אני לא יכול להיכנע לך כל פעם ,
נכנעתי..
חזרנו לדבר ,חזרנו להתחבק ,חזרנו להתנשק ...
אבל שום דבר לא היה כמו פעם , ידענו שכל דבר מעכשיו ישבור אותנו ,
גם אם זה מבט אחד מיותר שלי לעבר מישהי וגם אם זה חיוך קטן שלך למישהו , הדברים הקטנים ..
ברור שבסוף הם אלה שיהרסו הכל .
אני רואה אותך בולעת רוק את לא מסתכלת עליי , את לא מרימה את הראש והמבט של נעוץ ברצפה .
את מחכה , בלי לומר לי , שאני אתן לך לדבר אבל יש לי עוד טיפה מה לומר לך .
אני מסיים לדבר , לשניה אחת לא ראיתי אותך נושמת .
אל תנסי להחזיק את זה כל כך ,
פשוט תבכי , אני אבין.
לאט לאט את פותחת את הפה , הוא בקושי זז ,
את כמעט ולוחשת .
את אומרת שאני מטומטם , בסדר , ראיתי את זה בא.
את אומרת שאת תהיי בסדר ושאני לא אדבר איתך בכמה ימים הקרובים,
כדי שיהיה לך קל להתרגל .
את יודעת ? את דיי אנוכית .
קשה לי גם , קשה לי באותה מידה .
שנינו יודעים שזה לא זה , אני היחיד שיש לו אומץ לומר את זה.
אבל אני בעדך ..
אז אני אומר לך שאני אתן לך את כל הזמן שאת צריכה ..
אבל אני מזכיר לך שאני לא אאבד אותך לנצח ומתישהו אני ארצה לדבר איתך .
את מהנהנת ואומרת שלך כבר אין מה לומר ואת שמה את היד שלך על היד שלי ,
לראשונה מתחילת השיחה את מרימה אלי את הראש ,
כאילו לבדוק את התגובה שלי , נראה לי .
המילים האחרונות שלך היו ' תודה על שנים של הנאה ואהבה '
כן , היינו ביחד כמה שנים.
חייכת אליי חיוך קטן , צבוע , אבל הוא גרם לי להרגיש קצת יותר טוב.
לי לא היו מילים אחרונות , חיבקתי אותך והבטחתי לך שיהיה לנו בסדר .. "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יעררה
