"אני כאן בשביל לספר לך את זה .
אני מקווה שאת שומעת ואם לא , אז אני אדבר קצת לעצמי.
זה לא יהיה לי קל , אבל אני צריך את זה .
כמה לילות לפני שהכל קרה אמא שלך התקשרה אליי ואמרה לי שלקחו אותך לבית חולים ,
הזכרתי לה שביני לבינך אין יותר כלום אבל בכל זאת היא התעקשה שאבוא , היא אמרה שזה חשוב לך .
לקחתי את המפתחות של המכונית ונסעתי לבית החולים , כל הנסיעה חשבתי מה אני אומר לך שאני אראה אותך.
אני כבר מכיר את הדרך לשם טוב מדיי , תמיד לקחתי אותך לכאן לביקורת, היום את צריכה להישאר ללילה.
כמה שאהבתי לשבת לידך ולראות אותך ישנה ,העדפתי את הרגעים שהעיניים שלך היו פקוחות,
כל הזמן פחדתי שאם תעצמי אותן לא תפקחי אותן שוב , הייתי צריך להכין את עצמי נפשית בבית ,
לא להראות לך שאני חלש , זה מחזק אותך פי מליון .
כשבאתי וראיתי אותך על המיטה התלבטתי אם להיכנס או לא , הרי את ביקשת ממני לעזוב אותך .
אני לא מאמין שבאמת עזבתי אותך ,ככה,לבד,ברגעים האחרונים שלך. אבל אני כאן עכשיו , ואני מתכוון להישאר.
אני עושה את הצעד וחצי הזה עד לדלת שלך ודופק חלש , אני רואה את המאמץ שלך להסתכל לכיוון הדלת אבל האחות אומרת לך להסתכל ישר ,
אמא שלך באה אליי ואומרת לי שהיא שמחה לראות אותי, אני רוצה לשמוע את זה ממך .
האחות עוזבת אותך ואומרת שעכשיו את יכולה לעשות מה שבא לך ,
איזה אירוני זה , תגדירי מה שבא לך. מה אפשר כבר לעשות עם אינפוזיה בתוך מיטת בית חולים?
באתי והנחתי את היד שלי על ראשך העברתי אותה בעדינות על פנייך.
ביקשת מאמא שלך לצאת , שתשאיר אותנו לבד לכמה שניות.
לחשת לי שאת מתגעגעת ושאת לא רוצה שאני אלך.
אני מהנהן בראש ואומר לך לנוח טיפה , כרגיל את מסרבת ואומרת שבא לך להישאר ערה עוד טיפה , זה גם מה שאני רוצה.
המשכנו לדבר שעות , כמה ששמחתי שעדיין לא נרדמת, רציתי להישאר איתך עוד , לחבק אותך עוד קצת .
ואז הגיעו הרגעים האלו,שאיבדתי את הראש ,
זה התחיל מזה שאמא שלך קראה לי החוצה ואמרה לי שכדאי שאני אנצל כל שניה איתך כי השעון מתקתק ,
הקול שלה רעד והעיניים שלי האדימו . שאלתי אותה אם את יודעת כבר ,
היא אמרה לי שכן ושביומיים האחרונים לא הפסקת לבכות , רק לדמיין אותך בוכה הכאיב לי ,
לדעת שהתפתלת מכאבים ולא באתי לעזור לך , אני אידיוט.
נכנסתי לחדר שלך , אחרי שהסדרתי את נשימותיי והתיישבתי לידך ,
' אל תלכי לישון . '
' אבל אני עייפה .'
' תתני לי ליהנות ממך עוד טיפה . '
' אמא אמרה לך , נכון ? '
' כן , אבל מה זה משנה? '
' זה לא , פשוט .. זה הקטע הזה שבכל שניה שעוברת אני מתקדמת בצעד אל הקבר. '
המשפט הזה קרע אותי , הוא ניפץ לי הכל.
ראיתי אותי ואותך מתחתנים , מביאים ילדים לעולם , ראיתי את העתיד שלי איתך .
אני יושב פה על הקבר שלך ובוכה.
אני יושב כאן ומדבר אל הקבר שלך,אלייך.
מספר לך את כל הדברים האחרונים שעשינו מנקודת המבט שלי .
על השניה שניתקו אותך מהמכשירים שרק רצית שיעיפו ממך .
על השניה שעמדתי צמוד אלייך, באמצע השום מקום הזה.
על הרגע שבו החזקתי לך חזק את היד , שניה לפני שנפרדת בפעם האחרונה,
בשניה שראית את הדמעה שלי יורדת , כשהיא נפלה על כף היד שלך , הלב שלי צנח .
המוח שלי התפוצץ , זה לא נתפס ,אני מאבד אותך.
כל רציתי לשמור אותך קרוב אליי לעוד קצת זמן.
הלוואי והיית יכולה להישאר לצידי ואף פעם לא להיפרד."
יערה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יעררה
