שידור חוזר
בועז התקשר אליו בצהרים, ובמקום להתנצל שלא בא איתו לטיול התחיל לצרוח עליו, "למה לא הערת אותי כמו שביקשתי?" האשים.
"הערתי, אבל אתה לא התעוררת." הסביר חמי בסובלנות.
"לא נכון." כעס בועז, "בכלל לא ניסית, ואני יודע טוב מאוד למה."
"באמת, למה?" שאל חמי בקול שקט מאוד, כמעט בלחש, מה שהעיד שסובלנותו המפורסמת מתחילה לאזול, וכדאי לבועז להיזהר.
לרוע מזלו בועז שסבל מכאב ראש, והתקשה להתמודד עם תוצאות ההוללות של הימים האחרונים לא היה קשוב דיו לסימני האזהרה, והודיע לחמי בזעם שהוא יודע בדיוק עם מי הוא עכשיו, ולמה הוא יצא לטיול בלעדיו, והוא מקווה שגם הוא וגם בוב, הבוגד הזה שלא מתבייש לחזר אחרי אחרים למרות שיש לו בבית בן זוג שמחכה לו, יתייבשו, יחטפו מכת חום ויסבלו מכוויות בדרגה שלישית.
"עד כאן בועז, אמרת מספיק ודי, נמאס לי לגמרי ממך!" התפרץ חמי בצעקות, מתעלם משאר המטיילים שהביטו בו מופתעים, "אל תתקשר אלי יותר אם אין לך משהו באמת חשוב להגיד, ברור?" צרח בעצבים וסגר את הנייד שלו בטריקה נזעמת.
"בעיות בבית?" הציץ בו בוב בעיניים כחולות, סקרניות.
חמי הנהן ומילא פיו מים מהבקבוק שאחז בידו.
"רוצה לדבר על זה?" הציע בוב בחלקלקות אוהדת שמרטה את עצביו המתוחים ממילא של חמי.
"לא ממש." הבריג חמי את הבקבוק, ופנה אל בן שיחו, "תגיד בוב, זה נכון שיש לך בן זוג שמחכה לך בבית?"
"כן, אבל אל תדאג בגללו," ליטף בוב בחיוך רב משמעות את ירכו של חמי, "אנחנו יחד כבר כמה שנים ומידי פעם אנחנו אוהבים לתת זה לזה חופש."
חמי הרים את כף ידו בתנועת עצור, "סליחה בוב, אבל יש דבר כזה כמו יותר מידי אינפורמציה, אם אתה מבין למה אני מתכוון." אמר בסלידה, ונדבק לדופן האוטובוס, פותח רווח גדול ככל האפשר בינו לבין ירכו החשופה למחצה של בוב.
בוב הבין את הרמז, הפסיק לחייך ואסף את ידו לחיקו, "מבין בהחלט." ענה ביובש, ועד סוף הטיול התעלם מחמי בהפגנתיות.
למרות הנסיבות חמי עשה מאמץ וניסה בגבורה ליהנות מהנופים המרהיבים של הרי אילת, אבל היה חם מידי, והוא היה עצבני על בועז, ובמקום לתכנן איך הוא נפרד ממנו ביעילות, הוא היה צריך לדבר עם אורה שלא הפסיקה להתקשר ולשאול איפה הוא שם את המדחום, ואיפה הוא החביא את האקמולי, נלחצה מעל ומעבר מהבכי של נמרוד, ומרוב לחץ לא הצליחה למדוד לו חום.
חמי הנרגז היה קרוב מאוד להעיר לה שהיא מתנהגת כמו ביבי סיטר לא מנוסה, ולא כמו אימא, ושהלחץ שלה מזיק לילד, אבל התאפק ברוב תבונה, גייס את כל הסבלנות שעוד נותרה לו, וביקש ממנה בקול רך ומבין לנשום עמוק, לאסוף את עשתונותיה ולהתקשר לאימא שלו.
הטיול הסתיים בשעות אחרי הצהרים המאוחרות, וחמי ירד מהאוטובוס כשהוא רעב, מיובש ועייף מאוד, וכל מה שרצה היה לשטוף מעליו את אבק המדבר במקלחת משיבת נפש, לאכול מנה גדולה של פסטה אלפרדו, ללקק גלידה לקינוח, ולצנוח לשינה ארוכה במזגן.
הוא קיבל כמעט את כל מבוקשו, אם כי לא בדיוק בסדר הרצוי - קודם שתה כוס מים ענקית, אחר כך אכל צלחת גדושה בפסטה ברוטב שמנת ופטריות, ואז הרגיש מלא כל כך עד שהחליט לוותר על הגלידה, ונחפז לחדרו להתקלח, וכשיצא מהמקלחת, רענן ורגוע יותר, גילה את בועז יושב מתוח על קצה המיטה וממתין לו כשהוא לבוש רק תחתונים.
"נשרפת קצת מהשמש בועז." אמר חמי בנחת, והטיל את עצמו על המיטה.
"כן, אני... שכחתי למרוח קרם שיזוף. אגב, אימא שלך התקשרה לפני שעה ומסרה שהכל בסדר עם נמרוד ועם אורה, היא כבר נרגעה ולילד אין לו חום ושניהם נרדמו אחרי שאכלו עוגה."
"יופי, ומה אתך? אכלת כבר צהרים?"
"כן, אני... תשמע חמי, אני... דברתי לא מזמן עם רוני, הוא התקשר אלי כי הוא לא הצליח לתפוס אותך, אגב, הוא מוסר לך ד"ש ו... אל תכעס, אבל איכשהו יצא שסיפרתי לו הכל."
"הכל? למה אתה מתכוון הכל?"
"כל מה שהיה איתנו, המריבה שלנו והקטע שלך עם בוב המניאק."
"אין לי שום קטע עם בוב."
"בטוח?"
"לגמרי."
"כן, גם רוני אמר שאין מצב שאתה... הוא הסביר לי איפה טעיתי אתך ו... תגיד, אתה עוד כועס עלי?"
"האמת שכן, קצת, אני מבין שאתה אוהב לבלות במסיבות, לרקוד ולשתות, וזה בסדר גמור, אבל אתה צריך להבין שאני לא, ולא הוגן מצידך..."
"אני מבין לגמרי, וסליחה שצעקתי עליך."
"בסדר."
"בסדר סלחת, או סתם בסדר?"
"לא יודע, תשמע בועז, אני חושב שאנחנו צריכים לדבר."
"מה? כאילו עלינו?"
"כן, עלינו ועל החופשה הזו."
"אני מצטער שלא נהנית, בפעם הבאה..."
"אתה באמת רוצה שתהיה הפעם הבאה?" שאל חמי והביט בו במבט בוחן כליות ולב, "כי לא נראה לי שאנחנו מסתדרים כל כך טוב." החל את מה שהוא תכנן שיהיה תהליך פרידה מתחשב וידידותי.
"זה לא נכון." נדרך בועז, "למה אתה אומר את זה?" מחה, מתאמץ לכבוש את הפאניקה שגאתה בו, "אנחנו יחד כבר כמעט חצי שנה ועד עכשיו הכל היה בסדר גמור, נכון?" נגע בליטוף מפציר בכתפו של חמי שהבין בבהלה שכל תוכניותיו עומדות להשתבש לבלי תקנה.
"כן, הכל פחות או יותר בסדר." נאלץ חמי להודות, וכדי שלא לצאת פטור בלא כלום הוסיף, "למרות שלא ממש אהבתי את התקפי הקנאה שלך, והייתי מעדיף שלא תארגן לי חופשה בהפתעה, אני לא אוהב דברים כאלה." הביט בבועז בחומרה.
בועז נאנח, "אני ממש מצטער אם לא מצא חן בעיניך, התכוונתי לפנק אותך."
"אני יודע בועז, אבל אני לא כל כך אוהב את אילת, ועוד פחות מזה את ההתנהגות שלך, מה עבר עליך שנגררת אחרי הטיפוסים האלה בלי לשאול אותי בכלל אם זה מתאים לי?"
"אתה צודק, ואני ממש מצטער." השפיל בועז את מבטו בחרטה, "יכול להיות שנסחפתי קצת, אבל המון זמן לא יצאתי לבלות, וסך הכל רקדתי וקצת שתיתי, זה לא כל כך נורא, נכון?" הביט בחמי באומללות.
"לא, בטח שלא, אבל לי זה לא מתאים, זה הכל, ובאמת ניסיתי להעיר אותך הבוקר, אבל לא הצלחתי, וממש לא אהבתי את ההערה שלך שאני והבוב הזה..."
"אני יודע חמי, אתה צודק, אני מודה ומתנצל, אבל אין זוג שלא רב, וכן, החופשה הזאת יצאה קצת צולעת, בעיקר בגלל שלא חשבתי עד הסוף, אבל לא נורא, זו רק החופשה הראשונה שלנו יחד, יהיו עוד חופשות, ואני מבטיח לך להיות יותר מתחשב בעתיד."
"בועז, די! אני לא רוצה שתתחשב בי ותסבול, אני רוצה שתהיה עם מישהו שנהנה מאותם דברים שאתה נהנה מהם." ניסה חמי את הגישה האצילית והוסיף הסבר היסטורי, "כבר היה לי את הקטע הזה עם רוני שסבל מזה שאני לא אוהב לצאת למועדונים ולא שותה ולא רוקד, אני לא רוצה שידור חוזר אתך."
"אל תשווה אותי לרוני, אני בן אדם שונה לגמרי ממנו." התמרמר בועז והניח כף יד לחה ונרגשת על בטנו של חמי.
"נכון." הסכים חמי, "אבל..." התהפך על צידו כדי לנער מעליו את מגעו של בועז - זאת לא הייתה גסות רוח מצידו אלא ניסיון להתגונן מהמצוקה והבהלה ששיגרו אליו אצבעותיו המזיעות של בועז, משתקות את כוח רצונו - ושנא את עצמו ואת בועז כאחת על חולשתו.
,בבקשה חמי, אני יודע שפישלתי, אבל..." דמעות הציפו את עיניו של בועז כשדמיונו הריץ לפניו בזריזות את הצפוי לו אם ייפרד מחמי - הוא ייאלץ לפגוש אותו כל יום בעבודה וזה יהיה כל כך מביך ולא נעים... והוא יצטרך כמובן דירה חדשה, כלומר שוב לעבור דירה, ומי יחבק אותו בלילה ויעסה את גבו ויביא לו קפה למיטה? ומה עם נמרוד ועם לונה? הוא יצטרך להיפרד גם מהם ולהיות שוב בודד כמו כלב ו...
"חמי, אני שונא להתחנן אבל..." התחנן בועז והטיל את עצמו על חמי, "בבקשה, אל תעשה לי את זה, אני מבטיח לך להפסיק לעשות סצנות, ולא להיות קנאי יותר, בבקשה חמי..." כאילו ידע בחוש מופלא מה יכניע אותו הצמיד אליו בועז את גופו שרעד בסערת רגשות.
"נו, די, תפסיק, מה אתה בוכה? באמת בועז, די, תרגיע, אני בסך הכל רוצה ש..."
"אני יודע, אתה רוצה שניפרד, והכל באשמתי." גנח בועז, וברח להתייפח במקלחת.
"לעזאזל." רטן חמי בלחש, עצם את עיניו בעייפות, קילל בשקט ברוסית, ושאל את עצמו למה דברים כאלה קורים תמיד דווקא לו, ומה בוריס היה עושה אם היה במקומו - אני דוצ'ינקה, לא הייתי נכנס בכלל למצב אידיוטי כזה – דימה לעצמו את בוריס צוחק למשבתו. חמי החווה לעברו בדמיונו תנועה מזרחית מגונה, והלך להפציר בבועז שיפתח את הדלת, יפסיק לבכות וידבר איתו.
בועז יצא לבסוף, עיניו אדומות ופניו נפוחות מבכי, ונפל לזרועותיו, להוט לפצות את חמי בסקס פיוס סוער. חמי היה מעדיף מנת גלידה צוננת ותנומה, אבל חש שסירוב לבועז ברגע עדין כזה פשוט לא בא בחשבון. עצם את עיניו וחשב על האקס שלו – שחום, חלקלק ומרושע, ועשה לבועז את כל מה שאהב לעשות לו, ואפילו קצת יותר.
"זה ממש, כאב פרא אדם שכמוך." חייך בועז אחר כך, נישק אותו ונרדם, הלום עייפות ומאושר מאוד.
חמי חיכה עד שהיה בטוח שהוא ישן, ואז ירד לטיילת, קנה לו מנת גלידה בטעם לימון ושוקולד, התקשר לבוריס ושפך לפניו את ליבו.
בוריס סירב להשתתף בצערו, "עזוב שטויות, אל תיפרד ממנו, הוא ילד טוב והוא אוהב אותך, אז לפעמים הוא קצת דראמה קווין, אבל הוא הרבה פחות פראי מכושי, עליו יהיה לך קל יותר להשתלט."
"אני לא רוצה להשתלט על אף אחד." מחה חמי.
"אז למה אתה תמיד בוחר מישהו שרוצה שתשתלט עליו?"
"לא יודע, זה לא בכוונה."
"אין דבר כזה לא בכוונה, זה כנראה מה שמתאים לך, עובדה שאפילו כושי חושב ככה, ותפסיק כבר להתלונן כמו פולנייה, לפחות עומד לך."
"בסדר בוריס." ויתר חמי גם על חדוות ההתלוננות, "תגיד, מתי אפשר לבקר אצלך?"
"כרגיל, ביום חמישי בערב. להתראות דוצ'ינקה."
"אני אגיע כמה שיותר מוקדם, להתראות בוריס."
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
