הכל סיפורים

מי שמדבר

קצת לפני שמלאו לו שלושים החליט יורי, בנו הצעיר של בוריס, שהוא כן הומו, החליף את שמו ליניב, עזב את אירה, בת זוגו מזה שש שנים, והופיע ערב אחד במפתיע בדירתו של אביו כדי לספר לו על השינויים שעשה בחייו, ולבקש שיארח אותו עד שיחליט מה הוא עומד לעשות עם עצמו בעתיד.

באותו ערב עמד בוריס במטבחו הקטן והמבולגן, הכין לו כריך, והקשיב לרדיו. בעוד הוא מתענג על השיר 'זרעי קיץ' של מאיר אריאל, ותוהה בינו לבינו מה זה בדיוק 'ערגונות' נשמעה דפיקה בדלת.

אני צריך לשאול את חמי מה פירוש המילה המשונה הזו אמר בוריס לעצמו – חמי נחשב בעיניו למומחה לעברית, ולמרות שבוריס חי בישראל מאז שמלאו לו שבע עשרה שנה עדיין חש שהעברית שלו לא טובה דיה, וכשהיה עליו להתבטא בנושא רציני, או לפרש מילים קשות בעברית פנה לבקיאים ממנו, ובעשר השנים האחרונות זה היה תמיד חמי.

"פתוח." צעק כשנשמעה הנקישה, ובלי לזוז מהשיש הסתובב מעט ימינה והטה את גופו הצידה כדי לראות מי האורח. לאכזבתו ולהפתעתו זה לא היה חמי אלא בנו הצעיר – יורי.

"שלום יורינק'ה." האיר לו פנים, ונחפז לנגב את ידיו במטלית לחה, ואחר כך במגבת, לפני שניגש לחבק ולנשק את בנו הצעיר, שבינו לבינו עדיין כינה, הילד.

"פפה, אני מבקש, אני כבר לא יורי יותר, מאז שעזבתי את אירה החלפתי את השם שלי ליניב."

"עזבת את אירה?" קימט בוריס את מצחו בדאגה. הוא חיבב מאוד את אירה וראה בה בחורה טובה עם ראש על הכתפיים, ורגלים נטועות היטב באדמה - אמנם רגלים קצרות ובעלות קרסוליים עבים, אבל העיקר שהיא אהבה את יורי ורצתה בו למרות שהייתה מבוגרת ממנו ולמרות ההיסטוריה הבעייתית שלו, והילד שעשה בטעות עם הבחורה האנגלייה המוזרה הזו, והקשיים שלו להתחייב ולהתרכז...

האמת היא שיורי תמיד היה ילד בעייתי קצת, ומאז שאירה עמסה את יורי ובעיותיו הלא פתורות על כתפיה החסונות נשמו בוריס וריטה - הוריו - לרווחה וקיוו שהשניים יתחתנו סוף סוף, ואולי יתחילו להקים משפחה? יורי עוד קצת ילד אבל אירה כבר תטפל בו, אמרו זה לזה.

"תדבר עם הילד." הייתה ריטה מאיצה בבעלה לשעבר בשיחות הדו-שנתיות שלהם - הם נהגו לשוחח בטלפון כל פסח וראש שנה ולאחל זה לזה חג שמח ושנה טובה, "אתה אבא שלו, לך הוא יקשיב."

"תדברי איתו את." היה בוריס מתחמק, "את אימא שלו, עלי הוא כועס אבל לך הוא יקשיב." ואז היו שניהם נאנחים, ומחליטים לבקש ממאיה, אחותו הגדולה של יורי, לשוחח איתו. מאיה הייתה מבוגרת מאחיה בחמש שנים, ובניגוד אליו הייתה תמיד ילדה מוצלחת ותלמידה טובה. בלי לגרום יותר מידי טרדות להוריה היא בגרה לאישה נאה ונעימת הליכות, והייתה נשואה בנישואים יציבים ואם לילדים מוצלחים כמוה. היא הייתה מבטיחה להוריה לשוחח עם יורי, ומידי פעם גם קיימה את הבטחתה, אך לשווא, יורי התחמק פעם אחרי פעם מהשיחות המשפחתיות המודאגות, וסירב להתחייב שיתחתן, ויתחיל להתנהג כמו בן אדם רציני.

"הוא אומר שהוא עוד לא מוכן להתחתן, ושאני מספיק רצינית ואחראית בשביל שנינו." הייתה מאיה מדווחת בנאמנות להוריה, שהיו נאנחים חרש, ומקווים בשקט שאולי בשנה הבאה...

"כן, עזבתי את אירה." התריס יורי, "הבנתי שאני הומו, ואין לי מה לחפש עם אישה."

"נו, באמת יורי, עוד פעם אתה מתחיל עם השטות הזו?" צופף בוריס את גבותיו בכעס, וניסה להביט בבנו מלמעלה למטה, ושוב גילה, מופתע, שהילד כבר בגובה שלו, ושכעסו האבהי כבר לא מרשים אותו יותר.

"מי שמדבר." התרעם עליו יורי, "אתה עשית בדיוק אותו דבר."

"לא נכון, אני התחתנתי עם אימא שלך ועשיתי אתה שני ילדים לפני שעזבתי."

"חשבתי שזו אימא שעזבה אותך." העמיד יורי דברים על דיוקם ההיסטורי.

"לא משנה, אנחנו מדברים עכשיו עליך יורי, לא עלי."

"אני יניב עכשיו."

"למה, מה רע ביורי?"

"כלום, אבל השם הזה כבר לא מתאים לי, מעכשיו אני יניב ואני מבקש שתכבד את ההחלטה שלי ולא תקרא לי יורי." התעקש יורי, הניח את המזוודונת שאחז בידו על הרצפה והלך לשירותים.

"בוז'ה..." גלגל בוריס את עיניו בסלידה, נאנח ונעמד להכין עוד כריך של גבינה ועגבנייה. יורי אכל אותו בתאבון גדול, וביקש מיד עוד אחד.

"נגמר לי הלחם." הודה בוריס, נבוך מעט, והציע חביתה.

יורי הסכים, והם אכלו יחד חביתה עם גבינה צהובה וירקות, ושוחחו.

"כשהתחלת לחיות עם אירה אמרת לי שאתה דו-מיני, ושאתה מתייחס לבן אדם, לא למין שלו, מה קרה שהחלטת פתאום שאתה הומו?"

יורי משך בכתפיו, והתחיל להתלונן על אירה שהחליטה פתאום שהיא רוצה ילד עכשיו, וכשסירב ירדה לחייו, הציקה לו, ודרשה כל מיני דרישות מעיקות... "היא אמרה שאני מבזבז לה את השנים הכי טובות בגלל ההיסוסים שלי, שאני מתנהג כמו ילד מפונק, ושנמאס לה ממני." התלונן בפני אביו.

"טוב, לא פלא, היא כבר בת שלושים וחמש, ובאמת הגיע הזמן שהיא תהיה אימא, אתה לא רוצה ילדים?"

"לא, אמרתי לך, אני הומו, ואני עוד לא מוכן להיות אבא, בטח לא עם אישה."

"אני הבאתי ילדים עם אישה."

"כן, אתה..." יורי הביט באביו במורת רוח, "למה התחתנת עם אימא אם ידעת שאתה מעדיף גברים?"

"למה? כי... לא יודע, ככה יצא."

"ככה יצא? איזה מין תשובה טיפשית זו." התרעם יורי.

"מסובך להסביר יורי, אבל תזכור שהייתי צעיר מאוד וגם אימא..."

"היא יותר מבוגרת ממך."

"נכון, אבל רק בשנתיים, ובכלל, זו הייתה תקופה אחרת, אבא שלי נפטר מיד אחרי שהשתחררתי מהצבא, הרגשתי אבוד לגמרי, ורציתי בית וגם אימא..."

"היא ידעה עליך?"

"פחות או יותר." הפטיר בוריס באי נוחות, וקיווה שיורי יאבד עניין במה שקרה לפני שנולד, ושהשיחה המביכה הזו תסתיים במהרה.

לאכזבתו יורי, שבדרך כלל התקשה להתרכז לאורך זמן, הפגין יכולת התמדה מרשימה, "ידעה או לא?" התעקש לשמוע את כל הפרטים על חיי הנישואים של הוריו.

"תבין יורי, סליחה, יניב, זו הייתה תקופה אחרת, אימא ואני גדלנו ברוסיה, קיבלנו חינוך שמרני מאוד... אימא ידעה שפעם, בעברי, לפני שהכרתי אותה, העדפתי בנים, אבל חשבה שזה יסתדר אחרי שנתחתן, שאני אשתנה."

"זה מה שסיפרת לה? גם אתה חשבת ככה?"

"אה... אני... זה קרה כל כך מזמן יורי, סליחה, יניב, התחתנתי עם אימא שלך במאה שעברה בשנת שבעים ושבע, אני לא זוכר מה בדיוק חשבתי אז, חשבתי שהיא בחורה טובה, שיש לי מזל שהיא רוצה אותי, יכול להיות אפילו שאהבתי אותה, אני די בטוח שהיא אהבה אותי, אבל אז אתם נולדתם ו... טוב, הייתה לנו תקופה קשה מאוד כשהיא הבינה ש... אבל היא נשואה עכשיו באושר למקס, טוב להם מאוד בגרמנייה, ואני..." הוא הניח את המזלג מידו ונעץ בבנו מבט מודאג, "אתה לא באמת רוצה את החיים שיש לי יורי?"

"יניב, ואני לא יודע איזה חיים אני רוצה שיהיו לי, אבל אני בטוח שאני לא רוצה להיות נשוי כל חיי לאירה, לישון איתה ולגדל אתה ילדים, ולדאוג כל הזמן בגלל כסף והחינוך של הילדים, ומה אימא שלה חושבת, ומה אחותה אומרת, ולבגוד בה מאחורי הגב עם גברים... ולפחד כל הזמן שהיא תגלה... אני זוכר כמה אימא כעסה כשגילתה עליך ואיך רבתם, לא רוצה את זה, אני רוצה להיות חופשי אבא."

"מי לא?" גנח בוריס, אסף את כלי האוכל המלוכלכים מהשולחן, אמר ליניב להרגיש כמו בבית, והלך לקנות לחם וחלב למחר.