עד סוף העולם.

לא חשבתי שיהיה לי כלכך קשה להגיע לגיל הזה שחברה שלי תעזוב את העיר, את הבית.

לא חשבתי שיהיה לי כלכך קשה להגיע לנקודה שחודשיים לפני הגיוס חבר שלי יקבל את השחרור מהצבא וידבר איתי על לעזוב את הבית ולעבור לעיר הגדולה.

בדמעות אני אומרת לשניהם "תעשו מה שטוב לכם, ונשמור על קשר"

אני בטוחה שעפ חבר שלי הקשר יהיה קצת יותר עמוק וששעה מרחק זה לא מה שישבור אותנו וגם לו יש עוד זמן.

אני גם אהיה חיילת, אז בכלל.

אבל את, שהיית תמיד זמינה אליי.. את פותחת פתח להראות לי שאנשים עוזבים את הבית ואת החיים פה ובונים אותם במקום אחד.. זה מפחיד.

אם לא הייתי מתגייסת וודאי גם אני הייתי עוזבת את בית הוריי ועוברת למקום אחר..

אבל במדינה הזו... כל אחד עושה מסלול שונה.

יהיה בסדר.