איך שדברים משתנים, איך שהחיים מתקדמים ממשיכים הלאה בקצב שלהם ואני מרגישה קצת מאחור.
פעם זה היה הדבר הכי טבעי עבורי, פעם הרגשתי שאני יכולה לעשות את זה כמה שאני רוצה ומתי שאני רוצה..
פעם הרגשתי שזה הדבר שהכי נכון לעשות, הדבר היחיד שיש לעשות.. שזאת לא שאלה בכלל
פעם שום דבר לא עצר אותי מלהתקשר ופשוט לשתף אותך בהכל.
הרצון לשמוע מה את חושבת, הרצון לשמוע אותך אומרת "דיאני הכל יהיה בסדר.. הכל טוב ואני פה בשבילך תמיד".
זאת אולי התקופה הכי קשה שאני איי פעם אעבור..
ואני עוברת את זה בלעדייך,
בלי החברה הכי הכי הכי שלי.
בלי האחת שבאמת הבינה אותי.
בלי האחת שכבר לא כלכך כאן בשבילי..
D.
שלא הייתה פה כבר כלכך אבל כלכך הרבה זמן.