"יותר טוב כלום מכמעט.."

טוב אז החיים שלי צבועים בערך כמו השיר הפתאטי הזה שניסה להביא אנשים לארץ..

לא נפלא ולא נעליים, לאמא יש יומהולדת בקרוב, והמצב ביני לבינה למען האמת נורא, אבל, הכל מוסתר היטב

מתחת לשטיח..שאף אחד לא יראה לא ישמע כי הרי "נפלא פה נפלא פה נפלא פה..", ואני צריכה להכנס

לתוך ההצגה הזו כבובה שלא רואה לא שומעת ולא מבינה את ההתרחשויות סביב.

הלכתי היום לקנות לה עם אחי מתנת יומהולדת כי הריי אנחנו "משפחה למופת" לא?.. אז רחשנו לה כזו שטות

שעושה מסאז' וזוג עגילים נחמד...ועכשיו הגיע הקטע המסובך, איך אני אמורה לכתוב לה ברכה? לשקר לה שהיא

האמא הכי טובה? לשקר לה שאיזה כייף שהיא איתי? לשקר שהכל נפלא פה?..

למרבה הציוניות ראיתי כשהסתובבתי בקריון באיזה חנות מעיין מדליה כזו שכתוב עליה " THE GREATEST MUM"

כמובן שיגחחתי לעצמי כמה אירוני אילו הייתי רוכשת לה את זה...

עכשיו אני בביתו של אבי, האידיוט הגדול עליי האדמות, פעם אמר לי אדם חכם " ככל שאנו גדלים אנחנו מבינים כמה ההוריםשלנו לא בדיוק הכי חכמים, צודקים וכדומה"...ואני פשוט ככל שהימים עוברים מזדהה עם המשפט עוד ועוד..

כמובן שגם פה הכל צבוע בצבע וורוד זועק, הוא לא רוצה שנהיה פה וגם אנחנו לא רוצים להיות פה אבל היי!, הוא משלם מזונות!אז מה הוא לא "ירכוש" את מה שהוא משלם עבורו?..יצא פרייר? חס וחלילה..

פתחתי היום את המייל ומה רואות עייני? הודעה לגביי מבחן בתנך לשבוע הקרוב, המבחן הוא על כל החומר

של השנה שעברה! חשכו עייני..אני לא יודעת עדיין איך אני נפתרת מהמאמסה המיותרת הזו..אבל אני אצליח..

בין אם זה לפברק חולי ובין אם זה לנשור מהמקום המסריח הזה כבר (בצפר, להירגע).

התקשרה אליי היום המדריכה שהייתה לי באיזה תנועת נוער נידחת..הייתי בשוק!.. לא דיברתי איתה כחודשיים..

ולמען האמת היא נורא חסרה לי, היא אדם שיחה מדהים.. ובכלל אדם טוב..

אז דיברתי איתה קצת על מה קורה וכל מיני כאלה והיה נחמד לשמוע שוב את הקול והדעות שלה לגביי הדברים.

כמובן שהפלאשבקים לא איחרו להגיע, בזכותה לדעתי אני עדיין חיה, היא ראתה שאני מדרדרת לאנורקסיה ולא חששה לדווח להורים. למרות שגם ככה אני אמות בקרוב אבל היא דחתה את זה פשוט..

בכל אופן שירי למרות שאת לא קוראת פה ולא תקראי לעולם כנראה תודה מכל הלב.

בנימה אופטימית זו אאחל ל"מיליוני" הצופים בפוסט שבת שלום.

סיון.