לאמא שלי הייתה רק עין אחת, שנאתי אותה, היא הייתה כזו מבוכה בשבילי.
היא בישלה עבור מורים ותלמידיפ כדי לתמוך במשפחה כלכלית.
היה יום אחד בבית ספר שאמא שלי באה לבקר אותי, הייתי כ"כ מובך! איך היא עשתה לי את זה??
התעלמתי ממנה, זרקתי לה מבט שנוא וברחתי משם.
יום למחרת, אחד מחברי הכיתה צחק: "חהחהחה, לאמא שלך יש רק עין אחת!"
רציתי לקבור את עצמי, רציתי גם שאמא שלי תעלם.
כששבתי הבייתה התעמתתי איתה ואמרתי :" אם את רוצה שאני אהפוך לבדיחה מהלכת למה שלא תמותי וזהו !? "
אמא שלי לא הגיבה ..
לא עצרתי לשנייה לחשוב מה אמרתי כי הייתי מלא זעם ,הייתי עיוורת לרגשות שלה ..
כל מה שרציתי היה לצאת מהבית הזה ושלא יהיה לי שום קשר איתה ! ,
אז למדתי קשה וקיבלתי הזדמנות ללמוד בסינגפור ..
עברתי לסינגפור .. התחתנתי , הקמתי משפחה ..
הייתי מאושר עם החיים שלי ועם הילדים שלי (:
יום אחד אמא שלי באה לבקר אותי בסינגפור .
היא לא ראתה אותי שנים ולא ראתה כלל את הנכדים שלה ..
היא עמדה ליד הדלת והילדים צחקו עליה ..
אני צעקתי עליה :" איך את מעזה לבוא לפה ולהפחיד את הילדים שלי ? , לכי מכאן עכשיו ! , "
אמא שלי הגיבה כך : " אני מצטערת , בטח קיבלתי כתובת שגויה " ונעלמה .
אחרי תקופת רגיעה הגיע לבית שלי בסינגפור מכתב לנשף מחזור , אז שיקרתי לאישתי ואמרתי לה שאני נוסע לעשות עסקים .
אחרי הנשף הלכתי לבית של אמא שלי מתוך סקרנות ..
השכנה אמרה לי שהיא מתה , לא הזלתי דמעה ..
נתנו לי מכתב שהיא רצתה שאקבל לאחר מותה :
"בני היקר ,
אני חושבת עליך כל הזמן ..
אני מצטערת שבאתי לסינגפור והפחדתי את הילדים שלך \;
שמחתי ששמעתי שאתה מגיע לנשף , אבל כנראה שלא אוכל לראות אותך ..
אני מצטערת שהייתי עבורך מבוכה גדולה בילדות , אבל תבין ,
כשהיית ילד קטן ,
היית מעורב בתאונת דרכים ועקרו לך עין ..
בתור אמא שלך , לא יכולתי לסבול את המחשבה שתגדל עם עין אחת ,
אז נתתי לך עין משלי ..
כלכך הייתי גאה בבן שלי , שיכול היה לראות עולם שלם במקומי , עם העין הזאת ..
עם הרבה אהבה , אמא "
אני לא הפסקתי לבכות ,וכ'כ רציתי שהיא תחזור לחים !
ולתת לה חיבוווווק .. אבל זה כבר היה מאוחר \ ;
לכשסיימתי לקרוא את הסיפור הזה אני מוצאת עצמי מהרהרת, האם אני באמת ביקורתית מידי כלפיה?
אולי אני באמת לא רואה כמה היא מקריבה עצמה למעני?..
או שמא אני פשוט רוצה להאמין שבאמת אכפת לה..?
יום טוב. סיון
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
