יש האומרים שהישנים אינם ישנים והערים אינם ערים.
פעם שמעתי איש מאוד חכם אומר את זה,למה הוא אמר את זה?את האמת אין לי מושג.
הוא הפגין ידע רב בפירוש שלו,כבר אני לא זוכר מה הוא אמר לי , אני רק זוכר את המילמול שלו
על העובדה שרוב האנשים שערים אינם יודעים את מה שקורה מסביבם לא מצליחים לעשות
את ה"פסק זמן"הזה בקטע שבחיים שלהם לקחת נשימה עמוקה ולהבין,פשוט להבין את
כל המצב,לראות מה קורה,לדעת שכל מה שיש מסביבנו הולך לאט לאט,רוב האנשים אינם מודעים
לעובדה שהם כן יכולים לקחת את הפסק זמן הזה,רובם צריכים את העזרה של האנשים שמסביבם
את המוזיקה,את החברים,את המילים,את המשפחה,את המעשים,את הכל! בשביל רגע אחד של שלווה.
שמתוך הרגע הזה פורצים להם אלפי רגשות וצמרמורות שגורמים לאנשים להבין שלא הכל ישאר תמיד.
וצריכים לעשות משהו בנידון! בין אם זה בתפיסת עולם הזאת ובין אם התפיסת עולם שלך היא,
לא לנסוע באוטו,או לא להפריע למישהו שכן אכפת לו ממה שקורה מסביב.
אבל האנשים הישנים הם בעצם האנשים הערים שלא יודעים שזה בידיוק מה שהם רוצים,הם רוצים
לחיות,לראות,לחוות את כל הרגעים היפים של החיים,ופשוט לדעת את החיים!!!!
הם אלה האנשים שכן יפריע לבן אדם שכן אכפת לו מהחיים שמסביבו,שאכפת לו לראות את השלווה
אצל אנשים אחרים,שכן אכפת לו לראות את המשפחה והחברה שמסביבו כן גועשת וזועקת מרוב
אושר ואהבה.אבל בתוך תוכו הוא יודע שבעצם,הוא כן רוצה ליהיות אותו בן אדם האכפתי
אבל הוא לא עושה שום דבר בנידון כי במילה אחת הוא פשוט מפחד.
הפחד שלו הוא שאולי מאוחר מידי,ואולי לא יספיקו בזמן.
האופטימיות של האנשים אבדה עם השנים ובינה גם התמימות הלכה ונעלמה.
למה?אינני יודע...
אני חושב שרוב האנשים הם נוודים בתוך ראשם,אינם יודעים לאן הם הולכים ואינם יודעים לאן ירצו ללכת.
אבודים במחשבות וזכרונות ואינם יודעים למקדם למקום אחד שלב ורגוע.
האם אי פעם יהיה לנו שלווה?
אני מאמין שכן,אם יצליח לאנשים הישנים שהתעוררו וכן אכפת להם ממה שקורה.