הארכיון של י.

עוד אחד אחרון להיום, פורסם ב18.3.05

התגלות

הרצאה ראשונה, מתיישבת בשורה לפני.

רעמת תלתלים בלונדיניים, מקפצים, סוררים,מרתקים.

גופיה לבנה צמודה מבליטה שדיים עגולים, חצופים, מתעתעים.

ניחוח שמפו לא מובהק, מתקתק, חמקמק. ידיים רכות, חלקות, מטופחות.

כל כולה כמו מתוך התגלות קסומה.

הערצה

הרצאה שלישית, שתי שורות אלכסונית, סוודר ירוק.

שיער אסוף חושף צוואר עדין ומזמין.

עונה לשאלה, קול מלטף ונעים, התשובה מדוייקת וזוכה למחמאת המרצה.

לא יכול להסיר ממנה את עיני, לא מרוכז כלל, חולם בהקיץ,

כמו חזרתי לגיל התיכון, ללא תכלית להשתוקק לה.

במבט מלא הערצה, צופה בה ממרחק.

אהבה

במחשבתי האחרונה בטרם הרדמי.

במחשבתי הראשונה מייד עם הקיצי.

כל השבוע מצפה לאותה הרצאה, רק כדי לראותה.

רק למען האפשרות הקלושה,שאאזור אומץ ואפתח איתה בשיחה.

רק כדי לספוג מעט מחיוכה הממכר והממיס.

רק כדי שבעולמי האפור, תהיה נקודה אחת בודדת של אור.

הזו היא אהבה?

קנאה

הרצאה שביעית, הפסקה, יושבים בחוץ.

כבר יודע את שמה ומעט אודותיה.

כבר שוחחנו קלות.

מוקפת בחבורת הבנים יושבת על הדשא, זורחת מתשומת הלב.

שולחת לעברי חיוך מדהים, ואז גם אליו, ואל ההוא ואל לכולם.

מדוע לא רק אלי? מדוע כולם זוכים בחיוך?

מפלרטטת, נוגעת קלות ביד תוך כדי שיחה, מנערת שערה.

מדוע איני היחידי לזכות בחסדייה?

בחללי הגוף מתפשטת קנאה, צורבת, לא ברורה, הרסנית.

שנאה

מועדון, אמצע השבוע, ברכת שלום אגבית.

רוקדת בתנועות מפתות עם גבר לא מוכר.

כאב חד בבטן, מדוע היא צמודה אליו כל כך אל מול עיני כולם?

הוא מנשק אותה ומלטף את גופה. זונה, איך את מרשה לו?

מליחות בעין, גוש מחניק בגרון. רצון אלים, לפגוע, להכות, לצרוח.

שונא אותה, שונא אותה, שונא אותה.

אדישות

הרצאה אחרונה, סוף הסמסטר. יושבת רחוק בתחילת הכתה.

שואלת שאלות לא מתאימות. חולצתה אפורה דהוייה, קסמה התפוגג.

המבט הסוקר מגלה שאינה יחידה או מיוחדת.

 כבר לא חושב עליה, לא מעוררת בי עוד רגש. אפילו בשביל בוז, אין היא חשובה דיה.

אדישות היא כל שממנה נותר.