הארכיון של י.

פורסם ב 14.4.5

דיאלוג (של בדידות)

דרך חלון הרחובות הסואנים
תצא לשם כי משהו צורח מבפנים
והבדידות כן, אומרת שוב שהנה הם באים
אותך לקחת

(באים אותך לקחת/ יוסי אלפנט)

מול מסך מרצד בשעות לילה קטנות
מחפש מילים לבטא ונכשל כישלון חרוץ.
לא מצליח להבין כיצד מצב נפשי,
כל כך צורב בבטן, כל כך מוחשי.
נאבק בדכאון, מבטיח לעצמי להשתנות,
אך שוב ושוב נגף מול השדים שבראש.

מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה
שנתחמם שלא נקפא שלא נשתגע.

(אם כבר לבד/ מיכה שיטרית)

חוצה את המדשאות, המון אדם עוסק בשלו.
האם גם הם חשים בה? האם גם הם נלחמים בפחד?
מישיר מבט אל נקודה לא מוגדרת, חומק מהצטלבות מקרית,
כדי שאיש לא יזהה אותה בעיני, כדי שאיש לא ידע.

אז אני כאן האיש והיא האישה
כשאני מקשקש היא תמיד מקשיבה
בלילה חוזר היא תהה מחכה
בדידותי במיטה היא שוכבת

(בדידותי/ ערן צור)

בחשכת חדרי, מוגן מפני העולם,
אינני צריך עוד לדגמן חיים רגילים.
עייף מלהציג חיוך מזויף
ומתשובות חסרות משמעות לשאלות חסרות כוונה.
שכוב במיטתי נופל לתוך מפלטי היחיד ממנה,
עד אתעורר למוצאה שם, יציבה כתמיד.



אולי זה לא אני
לא חלום של מישהו זר
זה המון זמן בין עכשיו לבין מחר
כן זה אני זורם לאט בתוך העור
רוצה לצרוח ואולי זה יעזור

(באים אותך לקחת/ יוסי אלפנט)

לעיתים מנסה להאבק בהשלמה המאיימת להשתלט-
אלו הם חיי וכך נועדתי לחיות תמיד.
מחפש סימן לאופטימיות, דרך מהמעגל לצאת.
אך לא מוצא סיבה להשתנותו של העתיד.
ובינתיים הכאב ממשיך לגבור
רוצה לצרוח ואולי זה יעזור.