באקווריום של פישה.

אמא חושבת אולי לעבור לת"א, והפעם אני לא כלכך מתנגדת לזה.

אם יכול להיות לי יותר טוב מפה, אני לא אשלול את האפשרות הזו.

בזמן האחרון ה'אנשים של פעם', זאת אומרת, אנשים שמכירים אותי עוד מלפני כל השינויים, דואגים להטיח את זה בפניי ולהזכיר את מי שהייתי ואת מה שעשיתי, מציגים בפניי נקודות אופי שלא ייאמרו לזכותי.

עכשיו, אני תוהה..

ממתי זה משנה לכם?

אני יכולה לשבת מולכם נטולת איפור, בלי אף פירסינג על הפנים, ואני לא חושבת שזה מה שיהפוך אותי לאדם טוב יותר.

דווקא את, שמכירה אותי יותר טוב מכולם, מדברת על הנושאים האלו.

אני מודה, גם לי יש את החסרונות שלי, אבל כשאת איתי .. את באמת שמה לב אליהם?

אני באמת מצטערת שאני לא מתאימה את עצמי בשבילך.

אם לא מתאים לך לקבל את מי שאני בשלמותי, איך שלא תראי אותי, אז כנראה ניאלץ לפצל את דרכנו ולהגיד שלום יפה.

ובאמת שאני לא אעכס, אולי קצת אתכאזב לגלות שלא היית כנה איתי, ורק פתאום ש'התרחקנו' נקרא לזה ככה, החלטת להוציא את הדעה הזאת שלך.

יש לי דה ז'ה וו קל. אה כן, זה בדיוק מה שהיה גם איתה. אני לא אתפלא אם עברת שטיפת מוח, הדעות שלך לא הכי מגובשות עם עצמך.

חבל שאת לא רואה את זה מהצד, אם אני הייתי מציגה בפנייך את ה'פוזה' שלך או כל דבר אחר ש'פתאום מפריע לי אצלך', את לא היית רואה את זה בעין יפה.

בכל אופן, אני למדתי להשלים עם עזיבתו של אדם. זה טבעו של עולם.

אדם בא, ממלא פונקציה בחייך, ושהוא מסיים את התקופה שלו הוא הולך ..