לחלום בגדול

מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי את הקונספט של זוגיות.

לכייף יחד, לחלוק חוויות, רגשות ומגע, אני חושב ששם בסופו של יום טמונה פסגת האושר שלנו.

לכן באפן טבעי תמיד רדפתי אחר האידיאל הזה.

רוב הבחורות שהייתי מעוניין בהן הפכו עם מרוצת השנים לידידות שלי, חלק נעלמו להן וחלק הפכו לשוות ערך לחברי הטובים ביותר.

כך מצאתי את עצמי עם חברה ראשונה רק בגיל 21. לא סוף העולם, אבל בהחלט גיל מאוחר יחסית.

לעיתים בחיפושי אחר האידיאל של קשר התפשרתי, בעיקר מאחר שלמרות רצוני הרב, כמעט תמיד זה נגמר במפח נפש ו/או בידידות.

היום אני נמצא במקום אחר בחיים, ואני לא מעוניין להתפשר בכלל.

לא אוותר על אף שעל, כי בסוף זה יחזור אלי כבומרנג.

עם זאת, אני חושב שאני צריך לעשות שינוי מחשבתי מסויים, במקום לרדוף אחרי האידיאל הזה, להפוך את עצמי למי שאני רוצה להיות באפן אידיאלי,

למצות את יכולותי.

הפגישות שלי עם ל' תמיד מעוררות בי מוטיבציה להוציא מעצמי יותר, בגלל זה אני כל כך נהנה בחברתה, היא מעוררת בי מוטיבציה שאף אחד אחר לא מצליח לעורר בי, זה משהו נדיר מבחינתי.

לכן, אני מפנה את הגב לחיפושי הקשר כרגע (סקס עדיין יתקבל בברכה), ועובר להתמקד לשם שינוי בעצמי: בכושר, בלימודים לבחינות הלשכה ובחזרה לתחביבים שאני אוהב לעסוק בהם כ"כ, בין אם מדובר בקריאה, שח, עשייה חברתית ופוליטית, למידת שפות וטיולים.

קצת self empowerment לא יהרוג אותי ואולי אף יעזור לי כשכן אחזור להשקיע יותר מאמצים בחיפוש אחר האידיאל הזה.

ואולי, אולי לשם שינוי כל הקונספט של "זה לא דבר שמחפשים, זה בא לבד" יעבוד גם אצלי, אבל שוב, זה לא העיקר.

העיקר הוא שיפור עצמי.

איקס שמרגיש נמרץ.

(ייתכן שהפוסט הזה מבולגן, אבל ככה מקפצות המחשבות במוחי כרגע, עמכם הסליחה).