לחלום בגדול

קצת נתתי לעצמי לנוח יותר מדי וחפרתי לעצמי בור קטן לקראת המבחן (שוב פעם, כן אני לא לומד מספיק מטעויות) אבל הפעם הבור קטן יותר ויש לי מספיק זמן לתקן. אני נכנס להסגר מעכשיו. חודש בו לא יראו אותי. להוציא משחקים של מכבי ואולי מפגש עידוד והתאווררות נדיר אני לא יוצא מהבית.

יש לי מספר מטרות ואחת מהן היא לסגור את הפרק הזה, פרק שככל הנראה מעולם לא היה צריך להיפתח.

אני אסיים עם זה ואצא לחיים חדשים.

המטרה היא לשמור את עצמי על איזור ה-80% הצלחה מה שבינתיים אני עושה (ומעבר לזה) רק שאני חייב לגמוע הרבה מאד חומר בעשרת הימים הקרובים, וכן, זה מאד אפשרי. אני מסוגל לעשות את זה. משם יישארו לי כשלושה שבועות של חזרות על החומר ותרגולים אינספור אבל אני אשמור על הרמה הפעם.

ואז, כשאסיים עם כל זה, ואקח את הצעד קדימה הזה שהייתי צריך לעשות כל כך מזמן, אני אפנה אלייך, את שבכלל לא מודעת, או אולי מודעת באפן חלקי, ובמהלך נואש של Hail Mary, שאולי יעבוד (אבל סביר להניח שלא) אבקש ממך לעשות צעד קטן ושונה יחד איתי, ואולי זה יצליח ואולי זה לא אבל כך או כך נמאס לי לשבת על הספסל ולראות את החיים שלי מעלים אבק.

אקטיביות היא שם המשחק, אגרסיביות במינונים מדוייקים במקומות הנכונים, פעלתנות, שמירה על מתח גבוה וביצוע בשלבים המכריעים.

החיים הם כמו משחק והגיע הזמן ש"אלכלך" את ידי ואתחיל לשחק. כי כפי שנוכחתי לדעת מספר פעמים בשבועות האחרונים, החיים לא יחכו לרגע בו אתחיל לשחק, הם דינאמיים, לא צפויים ומעבר לכל, שבירים מאד. מחר יכול להיות שהמזל ייגמר ואולי אני אהיה זה שתמונתו תתנוסס על גבי העיתון, ששמו יעבור מפה לאזן ברשתות החברתיות וכו'. אלו רגעים מכריעים בחיי, סוג של "עכשיו או לעולם לא", בין אם תרצי אותי אחרי כל זה ובין אם לא, אני חייב להתחיל לעשות ופחות לחלום ברטרוספקטיבה.

תחזיקו אצבעות שלא אוותר לעצמי שוב, כי מכאן כבר לא תהיה חזרה.

איקס.