| 10/2008
המדינה האוטופית שלי - פרק א' (השיטה השילטונית)
הקדמה
מי מאיתנו לא מקטר מידי פעם על כך שצריך שינוי? להגיד מה לא בסדר בחברה זה לא מספיק. לפעמים, גם, צריך להציג אלטרנטיבה. כמובן לשקול את יתרונותיה וחסרונותיה וכמו בכל רעיון, המבחן האולטימטיבי הוא מבחן התוצאה, ולא רק התוצאה לטווח הקצר, אלא גם זו לטווח הארוך.
החלטתי להביא כאן כמה רעיונות. את חלקם אשרטט (בקווים 'גסים' משהו) בפוסט זה (פרק א'), את השאר, בלי נדר, בפרקים הבאים... חלק מהרעינות ודאי לא חדשים (אני ואחרים כבר הזכירו אותם בעבר). חלקם גם לא בהכרח ישימים בימינו אלו, במצב החברתי הנוכחי. חשוב להבין שלא מדובר על המדינה שלנו או על מדינה קיימת, מדובר על חזון אוטופי. אם היה ניתן לי (זה רק בדימיון..) להקים מדינה חדשה באיזשהו מקום (באנטארקטיקה? או אולי בייבוש חלק מהים איפשהו?...) אולי הייתי מיישם בה את הרעיונות.
שיטות התפתחות של חברות
נראה כי לא מעט מהחברות/מדינות בימינו מתנהלות או מתפתחות בשיטה 'אבולוציונית' כלומר נעשים שינויים קטנים (במתכוון או שלא) מתוך המצב הנתון לטובת מצב חדש. לשיטה הזו יש יתרונות ולא מעט חסרונות. יש הטוענים שהשיטה האבולוציונית יצרה את כל מערך החיים על פני כדור הארץ, לכן זו שיטה עם רקורד מבטיח. מנגד יש את השיטה ה'תיכנונית' שבה מנסים לתכנן וליישם דברים מורכבים. יש גם שילוב של השיטות: מתחילים בתיכנון ומשפרים אותו ('אבולוצינוית') לפי הנסיבות. הבעיה בגישה האבולוציונית ה"טהורה" היא שהיא עלולה לדרוש הרבה מאד זמן כדי להביא שינויים גדולים (שלפעמים נדרשים) כי המצב החדש הוא בעיקרו המצב הישן עם שינויים קטנים (קשה, למשל, לעבור ממצב של עכבר למצב של לויתן). אנחנו גם מוגבלים, בשיטה זו, בתיכנון/המצב הקודם, אם נדבר על עולם החי על פני כדור הארץ, קשה למשל ליצור יצורים חדשים מתוך הקיימים שלא מבוססים על ה-DNA, אם נרצה "לברוא" יצורים חדשים שמבוססים על שיטה אחרת שנקראת נניח XYZ, נזדקק ל"מהפכה" (או שיצורים מבוססי DNA יגיעו לרמת התפתחות כזו שהם בעצמם "יבראו" יצורים חדשים מבוססי XYZ...). אני מאמין בגישה המשלבת תיכנון והתאמות קטנות לאורך זמן, אבל לפעמים (ולא באופן תכוף) כדאי לשקול גם "מהפכות" ולא רק שינויים מינוריים.
הגדרת מטרות
אחת הבעיות, לדעתי, בלא מעט חברות/מדינות, היא שאין דיון אמיתי ומעמיק בהגדרת מטרות. למה שואפת החברה בכללותה להגיע ולמה. מטרות היסוד הראשוניות שיצא לי לחשוב עליהן ב"שליפה מהמותן", במדינה האוטופית שלי, הן:
א. שרידות - המשך קיומה של החברה לאורך הדורות הבאים.
ב. מוסר - שמירת כללי מוסר, שבמרכזם ליבה לא גדולה של כללים לא משתנים (ע"ע עשרת הדיברות).
ג. אושר - לגרום לכמה שיותר אנשים בחברה להיות מאושרים (ולא באמצעים כימיים פסולים ו/או על חשבון עקרונות אחרים).
ד. פערים מוגבלים - יש מקום לתחרות ומכאן שיש מקום לפערים, אבל אין זה אומר שאין להגבילם, יש לשאוף לכך שהפערים יוגבלו כך שיהיה מעין "שיווון יחסי" בחברה במגוון פרמטרים רלוונטיים (לא רק כלכליים).
שלטון
הפעם, בפרק הזה אציג את שיטת השילטון במדינה האוטופית שלי.
זמן קצוב
במדינה האוטופית שלי, לא יהיה מקצוע בשם "פוליטיקאי". ייבחר אדם לתפקיד שילטוני בכיר (מקביל לח"כ, שר או ראש ממשלה וכיו"ב) - הוא (או היא) לא יוכל להיבחר שוב. לעניות דעתי, בכל חברה מספיק גדולה, יש מספיק אנשים מתאימים להנהגה, אין אדם, מוכשר ככל שיהיה, שאין לו/ה תחליף. ככל שתהא יותר תחלופה, יהיה ייצוג טוב יותר לעם ואגב כך אולי ימנעו כמה תופעות לא רצויות בשיטה הקיימת. הרעיון הוא שמי שמגיע לשילטון הוא פשוטו כמשמעו "שליח ציבור" המקבל, בנאמנות, מישרה ומחזיר אותה לציבור לאחר קדנציה אחת (מספר שנים, נניח עד 5), מפנה מקום לאנשים מוכשרים וראויים אחרים/ות וחוזר לעיסוקיו לפני השליחות.
הכשרה מקדימה
במדינה האטופית שלי, כשנבחר (או נבחרת) מועמד לתפקיד בכיר (ולא רק בכיר), למשל שר, לא ייכנס הוא מיד תפקידו. הוא יעבור הכשרה מקדימה ממושכת (נניח שנתיים) בה ילמד לפרטי פרטים את תפקיד משרדו, את מבנהו ובאופן כללי את תחומו ויתרגל סימולציות של מצבים שיגרתיים ומצבי חירום. המרצים בקורס המקדים יוכלו להיות, בין היתר, שרים (בדוגמא זו) שכיהנו בעבר בתפקיד זה. רק כאשר מועמד נבחר סיים את ההכשרה המקדימה ועמד בבחינות בציון מתאים, יוכל אז להיכנס לתפקידו. תחשבו על זה - מרופא שאחראי על פחות אנשים אנחנו דורשים 5 שנות לימוד וכן תקופת התמחות לא קצרה ולא פשוטה, אבל ממי שעומד/ים בראש הפירמידה אנחנו כמעט לא דורשים הכשרה פורמלית כלשהי. ברור שלשיטה המוצעת דרושות התאמות על-פני המצב הקיים, למשל יהיה פער זמן משמעותי בין הבחירות ובין היכנס המועמד לתפקידו, כמו כן ייתכן שמועמד לא יצליח לעבור את ההכשרה, לכן אולי יצטרכו להיבחר מועמדי משנה שיהיו מעין 'גיבוי' למקרה זה. ברור שההכשרה המקדימה היא, לדעתי, צורך בכל מקרה, אבל היא משתלבת עם הרעיון הקודם ("זמן קצוב") שהרי מי שבא מחוץ למערכת השילטונית, בשונה ממי שבא ממנה, יצטרך ללמוד מתישהו את מהות השליחות שלו, את הנפשות הפועלות, הכללים, השיטות וכיו"ב.
בפרק הבא אדון בשיטה הכלכלית של המדינה האוטופית שלי.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
