במהלך המבצע אני מתאר מה עשיתי כדי למצא בת-זוג שמתאימה לתאור
הזה . מי שחושבת שהיא מתאימה או מי שרוצה ליצור איתי קשר מוזמן/ת לפנות לאי-מייל שלי (
[email protected]). פרטים על המבצע הראשון (זה השביעי) אפשר למצא
כאן.
דיווח 171
היום, יום ה', היה הספק נאה מבחינת החיפושים (גם השבוע, אבל על השבוע אכתוב, בלי נדר, מחר). הגעתי היום עד לנהריה בצפון, בדרך עברתי בחיפה. בחיפה ביקרתי בקניון חיפה. תוך כדי שאני נוסע במכוניתי בחיפה, ראיתי בחורה שמבחינת מבנה הגוף היתה די מה שאני מחפש, בחורה שמנה עם חזה ממש ענק, היא היתה אדמונית עם שיער ארוך (אני לא במיוחד מחפש אדמוניות, אבל אני בהחלט לא פוסל... יש משהו חינני באדמוניות. הבחורה הראשונה שיצאתי איתה תקופה (כשהייתי בן 17..) היתה אדמונית). יכולתי תיאורטית לעצור עם המכונית ליד איפה שהיא עמדה ולפנות אליה מתוך המכונית, אבל לא הרגשתי נוח לעשות את זה, אז המשכתי וחניתי לא רחוק משם וחזרתי ברגל, אבל היא כבר לא היתה שם... לא הרגשתי שזה היה פיספוס נוראי כי לא ממש ראיתי אותה, אלא ממש בחטף, אבל זה גרם לי להרהר קצת (מיד ארחיב בנושא). אח"כ המשכתי לנהריה וביקרתי בקניון הצפון והסתובבתי גם קצת בעיר. ראיתי יותר בחורות מלאות ממה שאני רואה נניח בת"א שזה נחמד, אבל לא ראיתי מישהי ממש מתאימה. תמונות מחיפה ומנהריה בהמשך הפוסט.
אני, מה לעשות, כנראה קצת פחדן ולא מספיק גמיש...
לכולנו יש יתרונות וחסרונות. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני מניח שבתחומים מסויימים של אינטלקט, של אישיות וגם בתחומים נוספים, יש לי במה להתגאות. אני גם בטוח שיש לי חסרונות, על שני חסרונות שכאלה אני רוצה לדון בקטע הזה. המקרה הזה של היום עם הבחורה שראיתי ברחוב תוך כדי נסיעה בחיפה, הבהיר לי שאני, במצבים מסויימים, גם קצת פחדן וגם לא מספיק ספונטני...
על עניין הגמישות כתבתי ביום ב' השבוע. לגבי הפחד - העבר שלי מוכיח בתחומים מסויימים שאני לא לגמרי פחדן. בצבא למשל, שירתתי בחיל קרבי והשתתפתי במלחמת לבנון הראשונה (גם אם המלחמה הזו עברה מבחינתי יחסית (יחסית ליחידות מסויימות אחרות בצבא) ב'שקט'). אני גם זוכר למשל, שגם לפני השירות הסדיר וגם לאחריו, יצא לי לעבור בין שתי מרפסות בבית הורי (כשגרתי בו אז) בגלל ששכנה מבוגרת שכחה מפתח בדלת (מבפנים) ולא יכלה להיכנס (לא היו אז (או שמא היו פחות) פורצי דלתות בשכר, כפי שיש כיום), כשאני מדלג ממעקה למעקה של מרפסות ומתחת לי כמה מטרים טובים למטה, פרוס משטח בטון (ולא מזרן ענק ורך...) ואני לא קשור בשום חבל ביטחון או משהו כזה.. ככה קצת תלוי באוויר (וכל טעות קטנה... היתה ממש מסוכנת) וכאמור עשיתי זאת, כמדומני יותר מפעם. אני לא בטוח שהיום הייתי חוזר על מעשה שכזה.. אבל אז לא חשבתי יותר מידי והשכנה החביבה ממש בקשה...
כך שאני לא תמיד ובכל מצב פחדן. היום כשראיתי (כאמור די בחטף) את הבחורה האדמונית הנ"ל, הלב שלי עבר ל'טורים גבוהים' ותחושת התרגשות קצת 'משתקת' עברה עלי 
. כבר נכתב לא מעט על הפחד הזה מ'התחלות', גם אני כתבתי כאן בבלוג על זה. לא משנה שניגשתי לא מעט פעמים בעבר (לא זוכר כמה, אולי כמה עשרות פעמים (או שמא אף יותר)). לא משנה שפעם עברתי אפילו סדנא בנושא הזה (עם הרבה תיאוריה וגם תירגול מעשי), ה'פחד'/'התרגשות' הזו/ה תמיד קיים בי, אני די בטוח שזה משהו מולד וכנראה שיש לו סיבות טובות לקיומו (גם אם, לפעמים, נדמה לי שלא), כלומר אני לא חושב שאני חייב להילחם בפחד הזה.
יכול להיות(?) שאם הייתי קצת פחות 'פחדן' ומעט יותר גמיש, הייתי מצליח לנצל באופן יותר טוב סיטואציה כמו זו שקרתה לי היום. יחד עם זאת לגבי הבחורה שראיתי - מעבר למבנה הגוף הנדיר למדי והמרשים (בעיני!) לא התרשמתי באופן יוצא דופן, כלומר זה לא שהיא היתה יפה מאד בפנים או משהו כזה. גם לא היתה לי הזדמנות לאמוד את הגובה שלה, למרות שהיא נראיתה לי בגובה המתאים, אבל לא עמדתי לידה. אבל על פניו היא בהחלט מצאה חן-בעיני. בכל מקרה... רשמתי לי את המקום והשעה... מי יודע, אולי אעבור באותו מקום בעוד שבוע באותה שעה ויש סיכוי שהיא תהיה שם... נחשוב על זה... מתאים פה קצת השיר הזה... או שמא דווקא זה... 
הנה התמונה מקניון חיפה מהיום:
והנה התמונה מקניון הצפון מנהריה מהיום:
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
