במהלך המבצע אני מתאר מה עשיתי כדי למצא בת-זוג שמתאימה לתאור הזה. מי שחושבת שהיא מתאימה או מי שרוצה ליצור איתי קשר מוזמן/ת לפנות לאי-מייל שלי ([email protected]). פרטים על המבצע הראשון (זה השביעי) אפשר למצא כאן.
דיווח 269
היום (אתמול כבר...), יום ו', בבוקר השלמתי מחסור שעות שינה מהשבוע... בערב עשיתי רכיבת
אופניים בפארק. לא ראיתי אפאחת מתאימה. הפעם אין תמונה עדכנית, במקום זה
אביא תמונות שקיעה שצילמתי בעבר וקישרתי בפוסטים קודמים.
תזכורת: אני מזכיר לכם/ן (כמו שכתבתי בפוסט הזה) שאתם/ן הקוראים/ות שלי, אתם/ן ה"שגרירים" שלי, כלומר שאם אתם/ן מכירים (גם בעקיפין) מישהי שמתאימה לתאור הזה, אז אתם/ן יכולים/ות לנסות לשדך בינינו ומי יודע? אולי יצא מזה זיווג? (והנה עשיתם מעשה טוב...!).
חשיבותה של בת-הזוג כגורם מדרבן (או "כשאת נצמדת אל כתפי..." (ש. ארצי)) הצורך בזוגיות, אני חושב, מובן לרוב האנשים. זה לא רק עניין ריגשי, זה אפילו מסתבר, כמו שציינתי בעבר, עניין בריאותי.
אני רוצה לדון עכשיו גם באספקט אחר, כפי שמרמזת כותרת קטע זה. מובן
שלאנשים שונים צרכים שונים. יש מי שטוב להם לבד והם מתפקדים לבד מצויין.
אני חושב שלמרות שאני מצליח לתפקד לבד, הייתי מפיק מעצמי יותר אם הייתי
בזוגיות. אני מעריך שגם בת-זוגי היתה נהנית מזה ובמסגרת היותר רחבה גם
החברה בכללותה היתה מפיקה מכך תועלת (מצב של win-win-win...).
ראיתי
את התופעה גם אצל מכרים רווקים (חברים, משפחה) איך הם היו לפני שהיו בקשר
זוגי והתחתנו ואיך הם היו אחרי.. אין למה לעשות.. יש הבדל גדול ובד"כ
לטובה. אני אתן דוגמא די פשוטה... באופן אישי, אני די מבולגן... אם אני
צריך לסדר את הדירה/שולחן-עבודה וכו' וכו' אני צריך שיהיה הרבה אבק ו/או
הרבה בלאגן כדי להתחיל לעשות את זה (זו עוד סיבה לצורך שלי בבת-וזג מסתבר, אגב, שלהרבה נשים חוסר סדר גברי דווקא לא מאד מפריע (69% מהעונות לסקר הנ"ל: "(גבר) מבולגן זה בסדר, רק שיהיה נקי" (אני נקי! מתקלח (לפחות) כל בוקר! ). אפרופו הפוסט שכתבתי ביום רביעי על סקרים...) .
אז כשאני לבד, אני לא ממש דואג לסדר את האי-סדר, אבל אם יש לי אורח/ים
או שאני יודע שטכנאי וכד' צריך להגיע, לא נעים לי מהאי-סדר ואני מסדר קצת
(או יותר). הנה אילוץ של מישהו חיצוני שגורם לך לעשות משהו. זה נכון
בהרבה תחומי חיים. הרבה אנשים מונעים מאנשים אחרים. זו, בין היתר, הסיבה
שיש מנהלים/מפקחים/מפקדים וכד'. אין זה לומר שאני מחפש מישהי שתאמר לי מה
לעשות (כמו בבדיחה שהגבר כאילו אומר את המילה האחרונה בבית: "כן, אישתי!").
אפילו אם בת-הזוג לא תבקש ממני דבר, עצם נוכחותה (אם היא תהיה בת-זוג כמו שאני מחפש
(ואני לא מתייחס רק לצד החיצוני...)) תגרום לי לעשות ולהתאמץ, בשבילה,
בשבילנו. זו לא סתם אימרה, כמאמר השיר: "בלעדיך אני חצי בן-אדם", או כמו
שכתבתי בכותרת הפוסט כמו בשיר של שלמה ארצי "נרקוד נשכח": "כשאת נצמדת אל
כתפי, מטוס של קרב ממריא...":
והנה אוסף תמונות שקיעה שצילמתי ופרסמתי בדיווחים שונים של המבצע (בחודשים האחרונים):
לילה וסופ"ש נעים לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
מסתבר, אגב, שלהרבה נשים חוסר סדר גברי דווקא 
). אפרופו 
