במהלך המבצע אני מתאר מה עשיתי כדי למצא בת-זוג שמתאימה לתאור הזה. מי שחושבת שהיא מתאימה או מי שרוצה ליצור איתי קשר מוזמן/ת לפנות לאי-מייל שלי ([email protected]). פרטים על המבצע הראשון (זה השביעי) אפשר למצא כאן.
דיווח 273
היום, יום ד', תיכננתי גיחה חוץ-גוש-דנית, אבל בגלל הלו"ז החלטתי לדחות
לפעם אחרת. במקום זה עשיתי בפארק רכיבה של 40 ק"מ (בשעתיים נטו (לא כולל
עצירות קצרות של דקות בודדות כל-אחת) כלומר במהירות ממוצעת (נטו) של 20
קמ"ש). אני רוצה לבדוק את הכושר שלי לקראת סובב ת"א באופניים 2011,
שיתקיים ב14 באוקטובר. לא היה קל מאד, אבל גם לא היה קשה. אח"כ הספקתי לתת
גיחת חיפוש מאוחרת בקניון עזריאלי. לא ראיתי היום אפאחת מתאימה. תמונת
שקיעה מהיום מהטיילת ותמונה (גם מהיום..) מקניון עזריאלי בהמשך.
תזכורת: אני מזכיר לכם/ן (כמו שכתבתי בפוסט הזה) שאתם/ן הקוראים/ות שלי, אתם/ן ה"שגרירים" שלי, כלומר שאם אתם/ן מכירים (גם בעקיפין) מישהי שמתאימה לתאור הזה, אז אתם/ן יכולים/ות לנסות לשדך בינינו ומי יודע? אולי יצא מזה זיווג? (והנה עשיתם מעשה טוב...!).
אני צריך להכריז על מלחמה...
ודאי קראתם/צפיתם/שמעתם את/ב- דבריו של אלוף פיקוד העורף בדבר הסכנות למלחמה ("כוללת" או "טוטלית" כלשונו). היתה על הדברים ביקורת, אבל גם היו כאלה
שטענו שדווקא דבריו במקום. באופן כללי מלחמות זה דבר רע. לפעמים יש תחושה
של הישג כשמנצחים ועדיין כשיש הרוגים, פצועים ונכים (בין אם של צד אחד או
שני ("בנפול אויבך אל תשמח")) זה, בלשון המעטה, לא דבר משמח.
בכל אופן, זה הזכיר לי את העובדה שמלחמות משפיעות על הזוגיות. למשל
כמדומני קראתי פעם (לפני שנים) שאחרי מלחמות, בפרט אם יש הרבה אבדות,
נולדים ('בדרך פלא') יותר בנים מבנות, כאילו מנגנון אבולוציוני שנועד 'למלא
את החסר'. אני מעריך גם שבתקופות כאלה מי שאינם/ן בזוגיות יותר מוכנים
להיכנס לכזו.
אני זוכר את מלחמת המפרץ (הראשונה
ב1991). גרתי אז בדירה שכורה בת"א לבדי. היה צריך אז לארגן חדר אטום
ולהכין את מסכת האב"כ וכך עשיתי. אני זוכר את האזעקה הראשונה ואת הטילים
שנפלו על ת"א. ההרגשה הזו של להיות לבד במצב מסוכן כזה היתה בשבילי גם
הרגשה מוזרה וגם הרגשה מאד לא נעימה.
במלחמה כלוחם כבר יצא להשתתף (במלחמת לבנון הראשונה)
והיו בה, מן הסתם, הרבה יותר סכנות והרבה יותר אינטנסיביות, אבל בשום שלב
שם לא הייתי לבד. הייתי מוקף חברים-עמיתים, מפקדים, פקודים וכו'.
מיד אחרי
אירוע האזעקה הראשון החלטתי שאני חוזר לבית הורי... לפחות עד שהדברים
ירגעו... פחדתי למשל שלא אתעורר בזמן אזעקה... (גם המיקלט בבית הורי היה טוב
יותר מזה של הדירה השכורה שהתגוררתי בה אז).
אני כמובן
מאד נגד מלחמות, אבל באופן כללי מצבי לחץ וסכנת קיום גורמים לאנשים להעיז
יותר, אולי גם בתחום הזוגי. אני צריך להכריז על מלחמה (וירטואלית...!) כדי
שבת-זוג פוטנציאלית תיכנס ללחץ ותבין שחבל על כל יום שעובר שהיא לא איתי 
הנה תמונת השקיעה מהיום מהטיילת:
והנה התמונה מהיום מקניון עזריאלי:
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
