כשאני רואה מישהי שחיצונית מושכת אותי (שזה די נדיר, כי אין הרבה בחורות מלאות עם שדיים ממש ענקיים, אגן רחב ועוד ועוד (כמתואר כאן)) ולמרות החששות
אני כבר ניגש ומתחיל איתה, אז זה קצת כואב לשמוע את ה"לא". גם אם ה"לא"
הוא לא אישי, למשל "מצטערת, אני נשואה עם ילד" (שמניסיוני זה כמעט תמיד לא
תירוץ (בניגוד אולי ל-"יש לי חבר" (שלא תמיד נכון)), אלא דבר אמת).
ברור גם שכשסוף-סוף מצאתי מישהי שנראית לי ואני לה והיא פנויה והיא ענתה
לי בחיוב ונתנה לי את מס' הטלפון שלה, זה עדיין לא אומר שאנחנו מתאימים, כי
עוד לא ממש הכרנו, אבל בכל זאת מעניין מהו אחוז ההצלחה מתוך סך הניסיונות.
זה באמת די נדיר שאני גם רואה מישהי מתאימה וגם ניגש אליה.
רק כדי לסבר את האוזן, נדמה לי (אני מקווה שאני לא מפספס משהו) שהפעם
האחרונה שהתחלתי עם מישהי זה היה לפני שנה+(!) בקניון רמת-אביב (כתבתי על זה בזמנו).
אבל, היו תקופות בעברי (זה היה לפני פתיחת הבלוג) שניגשתי והתחלתי הרבה
(והשתדלתי לא להוריד את סף הדרישות). עשיתי אז לעצמי רישום וגיליתי שאחוז
ההצלחה שלי (כלומר תשובה חיובית מבחורה בהתחלה ברחוב) הוא בערך 10%. לעיתים
מעט יותר. איך לפרש את המספר הזה, זה כבר עניין של גישה. אפשר לראות את זה
בצורה פסימית, כלומר בקצב הזה כשאני רואה מישהי שנראית לי בכיוון (ואני ניגש אליה) אולי פעם
בשנה, זה יכול לקחת לי עוד כמה שנים טובות עד שאמצא מישהי (וזה מתעלם
מהעניין שאני גם מזדקן, אבל עדיין אני לא נראה זקן... (ככה בחורות אומרות
לי!)).
מצד שני, מהכיוון היותר אופטימי, זה נותן לי איזשהו כיוון למאמץ שאני
צריך לעשות, כלומר כנראה שאני צריך להגדיל משמעותית את כמות הנשים שאני
רואה ביום. משמע, בין היתר, להסתובב יותר. כלומר אולי זה דווקא ידרבן אותי
לעשייה. אני צריך כנראה לפתוח שוב במבצע חיפוש עם תיעוד (כמעט) יומיומי כדי
להמריץ את עצמי לעשייה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
