עוד לא נשוי

"אבסורד ריגשי"? - אני אתן דוגמא/ות ואז יובן למה אני מתכוון.

סיטואציה א': בחורה X הולכת ברחוב. אני רואה אותה והיא מוצאת חן-בעיני. אני מתרגש (אפרופו רגשות. מה לעשות... מבחורה לא מושכת (בעיני) אני לא מתרגש...) וקצת נלחץ מהסיטואציה, אבל אוזר אומץ ובכל-זאת ניגש ופונה אליה ישירות: "היי שמי צחי. ראיתי אותך הולכת ופשוט... המממ... הייתי שמח להכיר אותך, כלומר... לקבל את מספר הטלפון שלך כדי להזמין אותך לדייט... בלה-בלה-בלה". הבחורה נלחצת מהסיטואציה המיקרית. לימדו אותה בבית להיזהר מזרים. אז היא עונה ישר בהתגוננות: "מצטערת, לא" או "יש לי חבר" (למרות שאין...). תם הסיפור (הרי אסור "להטריד" מילולית בחורות (אובר-פמיניזם כבר אמרתי?). היא אמרה "לא", אז לא (הפסד שלה...)).

סיטואציה ב': (אותה) בחורה X ממתינה בתחנה לאוטובוס. אני רואה אותה, מתרגש ומחליט לנצל את הסיטואציה ופשוט להמתין בתחנה יחד איתה ואולי אף לעלות על האוטובוס שהיא תעלה עליו כדי לנסות לדבר איתה ולהכיר אותה. בתחנה אני שואל אותה כמה שאלות סתמיות לגבי הקווים בתחנה. היא משיבה. אחר-כך היא עולה לאוטובוס ואני בעקבותיה. אני מצליח להתיישב לידה. תוך כדי הנסיעה אני שואל אותה משהו על אקטואליה (משהו מהחדשות של הימים האחרונים) וכך מתפתחת שיחת חולין קצרה. היא יורדת מהאוטובוס כעבור מספר תחנות ואני אחריה ואז אני ניגש אליה ואומר לה שהיא מצאה חן-בעיני והייתי מעוניין להמשיך להכיר אותה ואם אפשר לקבל את מספר הטלפון שלה. הבחורה קופצת באוויר עם חיוך מאוזן לאוזן וצועקת בשימחה "כן, כן!" ממשיכה ב-"איך קוראים לך?" בלה-בלה-בלה ואני מקבל את מספר הטלפון.

הבנתם? ההבדל בין הצלחה לכישלון יכול להיות ניאונס בסיטואציה. בשני המקרים ההיפותטיים הנ"ל מדובר באותם אנשים. הייתי אומר שאפילו חיים שלמים תלויים בזה.. כי הסיטואציה הראשונה אולי 'מנעה' הולדת יצורים חיים (אנשים) בגלל הסירוב של הבחורה שנבע מפחד סתמי, בעוד שבמקרה השני, נפתחה אופציה כזו.

אבל לא מדובר לגמרי במקרים רק היפותטיים! קרו לי בעברי מקרים כאלה. אמנם לא עם אותה בחורה ממש, אבל הרושם שנוצר אצלי הוא שהסיטואציה קבעה את התוצאה וזה, איך נאמר?, נראה לי (לפחות לכאורה) קצת אבסורד. זה עצוב שקשר לא נוצר רק בגלל שלא היתה סיטואציה מקדימה מתאימה ומה לעשות? לא תמיד אתה מוצא את הבחורה שאתה נדלק עליה ממתינה לאוטובוס, לפעמים היא פשוט עוברת במדרכה ממול ואם לא תעשה מעשה, יש סיכוי שלא תראה אותה שוב.

אני לא מתלונן רק על-כך שנשים עובדות יותר עם רגש ופחות עם הגיון (לכאורה, בהכללה ולפחות בתחומים מסויימים) כי מיד אראה שגם לגברים יש דפוסי חשיבה "לא הגיוניים" ובאופן כללי, לקבוצות של אנשים. גם יש יתרונות לכך שאנשים מונעים ריגשית, אחרת הם (/אנחנו) לא היו עושים הרבה דברים שלכאורה(!) אין להם צידוק הגיוני. למשל אהבה (רגש) לילד/ה שלך היא לא תמיד דבר ששייך להגיון ואולי טוב שכך.

כאמור גם גברים לא חפים מחשיבה ריגשית. הדוגמא הכי בולטת שהצלחתי לחשוב עליה כעת היא השירות בצבא, למשל בחיל קרבי (אציין שגם אני שירתתי בצבא (מזמן..) בחיל קרבי ואף נכחתי במלחמה אחת). מה ההגיון של גבר צעיר לסכן את חייו במלחמה? הרי טבע האדם הבסיסי הוא לשרוד, לחיות. כך גם מחנכים אותנו כלומר מציינים את "קדושת החיים" (למרות למשל "טוב למות בעד ארצנו" של טרומפלדור). מובן שיש חשיבות מבחינה חברתית שיהיה כוח צבאי שיוכל להגן על המדינה (שזה אומר בפועל, הסתברותית, הקרבה), אבל ברמת הפרט זה עלול להיות מעין "פרדוקס". הרגש (והחינוך להקרבה, הבושה מאי-הליכה בתלם וכד') עובד כאן לא מעט.

הדוגמא האחרונה היא פוליטיקה. כמה מתוצאות הבחירות בארצנו הקטנטונת לא היו ממש הגיוניות (לטעמי כמובן...). מבלי כרגע להיכנס לפרטים. גם תוצאות הפריימריס בכמה מפלגות הן, איך אכתוב בעדינות?, תמוהות בעיני. אנשים פועלים בצורה ריגשית ומי שיודע לפרוט על המיתרים/נימים הנכונים יכול ליצור ולתמרן דעת קהל, גם כשההגיון לכאורה מראה ההיפך. ההיסטוריה האנושית לא חסרה דוגמאות כאלה.

פעם מזמן שוחחתי עם מישהי די חכמה ומשכילה ודיברנו על עניין היותי רווק. היא אמרה לי משפט שלא אשכח... "אתה יודע מה הבעיה שלך?... יש לך יותר מידי שכל...", זה מה שהיא אמרה מאז, אני משער 'נשרפו' לי במוח כמה טרנזיסטורים... סליחה ניירונים.. ואני כנראה פחות חכם, אבל עדיין לבד . זה לא שהרגש שלי לא עובד, אני מרגיש היטב את הלבד וזה לא לטעמי ועדיין...

אני מבין שנשים (וכאמור לא רק הן, אבל הן (או אחת מהן) יותר מעניינות אותי) פועלות עם הרגש.. רק מצער אותי שאם אני לכאורה לא 'אומן' (או לפחות מספיק מיומן) של מניפולציות ריגשיות, אז אני מקטין לעצמי דרמטית את הסיכוי למצא אישה נשית כלבבי ואני לא מחפש אישה גברית... מספיק שאני גבר

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.