בתיאור הבחורה שאני מחפש, כתבתי שאני מחפש בחורה לא
קרייריסטית. מניסיוני, לעיתים הניסוח הזה גורר התקפות מילוליות (מעודנות
יותר ופחות) בעיקר מצד... כמובן... נשים שהן קרייריסטיות בפוטנציה או
בפועל (או, לעיתים, בשם 'פמיניסטיות').
ראשית, אני חושב שזו זכות אלמנטרית של אדם להעדיף בן/ת-זוג בעל/ת תכונות
לגיטימיות מסויימות ולא אחרות. שנית, הייתי אומר שלפעמים זה גובל בחוצפה
ויהירות, במיוחד כשזה נעשה בהתרסה/התקפה-מילולית, לומר למישהו/י להעדיף,
בניגוד לרצונו/ה החופשי, תכונה(/ות) (כאמור לגיטימית) מסויימת ולא אחרת.
בפרט כשזה נעשה במדיום כזה בו לא מכירים את האדם באמת (אבל גם כאשר לכאורה
מכירים). שלישית, גם קרייריזם, כמו הרבה תחומים, זה במידת מה עניין של
הגדרה ובעיקר מינון.
חבר רווק אמר לי פעם: "מצידי שאישתי לעתיד תהיה קרייריסטית. עוד כסף
בבית, זה יותר רווחה". לכאורה(!) זה נשמע נכון (מיד אגיע לנקודה הזו ואיך
זה לדעתי משפיע על הילדים). אחר-כך יש נשים שטוענות שבעצם בלי שתי משכורות
אין אפשרות למשפחה להתקיים היום. טענה שיש בה אמת מסויימת במצבים מסויימים,
אבל זו כמובן (כמו בהרבה מקרים) לא כל האמת (ממליץ למי שיש לו/ה מספיק זמן
(כשעה) לצפות בסירטון הזה להסבר מקיף). זה לפעמים לא דבר מוחלט, אלא עניין של סידרי עדיפויות ובאיזו רמת חיים הזוג רוצה לחיות.
חבר אחר בזמנו (לפני כמה שנים) החל 'לחקות' משום מה (צריך לשאול אותו
למה... אנחנו מאוד שונים) את ההעדפות שלי בעניין אי-קרייריזם של בת-זוג.
הוא סיפר לי אז שבמפגש משפחתי הוא אמר לנוכחים/ות שהוא רוצה בחורה לא
קרייריסטית. מיד כמה מנשות משפחתו הצעירות "הסתערו" עליו ו"ציוו" עליו לשנות
מיד את העדפותיו... בהיותו בחור 'נחמד' הוא אכן התגמש (ולא רק בדיבורים).
בסופו של דבר הוא התחתן עם אישה קרייריסטית, חלפו שנים לא רבות והיום...
הוא... ניחשתם נכון... גרוש... ואני לא מנסה לטעון שבהכרח זה מה שקורה תמיד
(יכולות להיות הרבה סיבות לגירושין), ברור שלא. פשוט נזכרתי כרגע במקרה
הזה.
אז כמו בפוסט הקודם,
אתחיל ברמה ה'בסיסית', ה-DNA ('בסיסיסת' תרתי משמע? כי אמנם ה-DNA, מהמעט מאוד שאני
מבין בכימיה, זו חומצה (לכן ה-A) אבל יש בה (במולקולה), לפי מה שקראתי, גם בסיסים) או יותר מדוייק ברמה הלכאורה ביולוגית. בכתבה הזו
מצויין שנשים קרייריסטיות נוטות (סטטיטסטית) להיות בעלות גיזרה פחות נשית שזה בתורו
כנראה מעיד על פחות הורמונים נשיים ולכן על, לכאורה, פוריות נמוכה יותר. אז
מהבחינה הביולוגית גרידא, אם אני רוצה ילדים, איזו אישה אני אמור להעדיף?
(זה לא נושא לדיון, אני לא באמת שואל. אני רק מציג טיעונים תומכים להעדפות
הטבעיות שלי).
ואמשיך בצד הסביבתי. כשנתקלתי בכתבה הזו המדברת על הורים קרייריסטים, נזכרתי בכמה זוגות עם ילדים (חלקם כבר גדולים) שאני מכיר אישית. למרות שאני 'חסיד' (אני מקווה שלא
שוטה) של מחקרים, גם אם אני נתקל במחקרים שטוענים שאין הבדל אם ילד גדל
בבית של הורים קרייריסטים או לא, ממה שאני רואה אני לא יכול להתעלם [עריכה 13.9.2016: הנה כתבה שבה מוזכר מחקר שמראה קשר להישגים בלימודים (יתרון לילדים עם הורה שנשאר בבית)].
אני לפחות רואה ילדים, אח"כ בוגרים שלדעתי הם פחות מאושרים, משהו חסר שם
ולא ממש קשה לראות את זה. כסף ודאי חשוב. השאלה היא עם אילו סידרי עדיפויות
זוג ההורים בוחר לחיות? האנרגיות והזמן שלנו מוגבלים. דבר אחד בא על חשבון
אחר. ייתכן שאם ההורים ישקיעו יותר בילדים ומעט פחות בעבודה הם יחיו ברמת
חיים פחותה מהורים מאוד קרייריסטים, אבל להערכתי הם יצרו תא משפחתי הרמוני
ומאושר יותר.
בשביל מה אדם מקים משפחה? בדרך-כלל גם (בעיקר?) כדי להביא ילדים לעולם. ברור שזה גם עניין של אופי שבתורו אולי יש בו
מרכיב גנטי משמעותי, כך שאולי כל הדיון הזה הוא קצת דיון סרק. מי שסידרי
העדיפויות שלהם הם קודם כל המשפחה ואח"כ כל השאר, יעשו X ומי שסדרי
העדיפויות שלהם שונים יעשו Y (כמובן ש X ≠ Y...).
כל הנ"ל נכתב כמובן מנקודת מבט פרטית ואישית. גבר אחר עשוי דווקא, שלא כמוני, לרצות מישהי קרייריסטית. הוא שכתבתי בפוסט הקודם "לכל סיר מכסה משלו"...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
