לכאורה ביום העצמאות צריכים לשמוח. היום יום הולדת 65 למדינה. לא
יודע... מאז שאני זוכר את עצמי כאדם בוגר, בימי העצמאות לא ממש הייתי שמח.
מובן שאני שמח בקיומה של מדינת ישראל. זה דבר מבורך שלנו, העם היהודי, יש מדינה עצמאית אחרי אלפי שנות גלות. מדינה מפותחת עם לא מעט הישגים. להורי היתה
הזכות להיות בחזית מקימיה. חוסר השלמות בשימחה, אצלי, הוא ברמה האישית. קשה
לי לשמוח כי כמעט מחצית מניין שנותיה של המדינה (+30) אני שואף ומתאמץ
להגיע לזוגיות ולא מגיע אליה.
אני לכאורה אולי לא אמור לקשור בין הדברים, אבל אני לא יכול שלא. הרבה
פעמים הלכתי עם חבר(/ים) בערב יום העצמאות לאירוע מרכזי עם כל הזיקוקים וכו',
אבל מה שראיתי סביבי היו בעיקר הרבה זוגות ואני?... אני הסתובבתי עם חבר...
(ולא, אין לי נטיות חד-מיניות).
משהו השתבש כאן במדינה בעיקר ברמה המוסרית-חברתית, אם כי, אף פעם לא היה
וגם כנראה לא יכול להיות מושלם. הנה משהו שיכול אולי להדגים את הרגשתי:
לפני כמה ימים חבר שלח לי ידיעה על כך שלרוצח צעיר שיושב בכלא ושנישא לא מאוד מזמן, נולדה כעת בת (ייתכן שאכתוב פוסט מיוחד לנושא הנ"ל. זה לא מקרה יחיד).
אני אדם ישר, לא פשעתי, שירתתי את המדינה בחיל קרבי, אני אקדמאי וכו'
וכו' (לא אפליג בשבחי עצמי, כי זה ממש לא לעניין לטעמי) ואני, למרות שנים
של מאמצים, נמצא באותו מקום מבחינה זו (אני עדיין רווק, ללא זוגיות). אני מתנצל אם אני מצטייר כ'דפוק'
(אני לא) או כמי שמציג עצמו כמסכן, או שמא כמי ש"לא יודע לרקוד"... ייתכן
שאינני "רקדן" מיומן ועדיין מאוד סביר שבו-זמנית -"הריצפה עקומה", קצת
בבחינת: " 'צדיק' ו'רע' לו, רשע ו'טוב' לו".
לא מזמן ראיתי איזה סטיקר על מכונית שהיה כתוב בו משהו כמו: "קמת בריא
היום בבוקר? תגיד תודה, כל השאר זה בונוס!". אכן ראייה כזו לא מצפה הרבה
מהחיים ואולי יש לי ציפיות, די נורמליות אני חושב, גם למעבר לכך
וכשהציפיות, למרות אין-ספור מאמצים במשך שנים, לא מביאות תוצאות, אני די
בטוח שהאשם הוא לא רק בי, לכן אני לא באמת שמח ביום הזה, אבל אני לא מרשה
לעצמי להיות פסימי באופן כללי. אני משתדל להית אופטימי, לקוות ולעשות.
בכל זאת, לחוגגים/ות אאחל יום עצמאות שמח.
"ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?":
לילה טוב ויום עצמאות שמח לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
