| 3/2008
על פמיניזם וגם קצת על שוביניזם
לכבוד יום האישה הבין-לאומי וללא קשר, החלטתי לכתוב מעט על הנושא המורכב הזה.
מי נגד מי?
לכאורה מדובר על שני הפכים. אני, למרות השוני המובהק, מוצא בהם איזשהו
דימיון, מעט בדומה לדימיון שאפשר למצא בדעות פוליטיות קיצוניות: אם זה
שמאל קיצוני או ימין קיצוני. בדוגמא הראשונה שתי התופעות מסתיימות ברצף
האותיות "יזם"... בשניה במילה "קיצוני"... חח... אני לא מזדהה עם
הפמיניזם, אבל זה לא הופך אותי לשוביניסט, לא במובן המקובל ואני חושב שגם
לא במובן שהפמיניסטיות משתמשות בו.
נקודת המבט אובייקטיבית וסובייקטיבית
אין ספק שלהיותי גבר יש משקל על איך שאני בוחן את העולם, אם הייתי אישה
ייתכן אולי שהייתי רואה את העולם אחרת. יחד עם זאת אני משתדל, כמיטב הבנתי
וניסיוני, לנסות כאן במאמר/פוסט הזה להיות אובייקטיבי במידת מה. אני מכבד
נשים כמו שאני מכבד גברים, האמת שיש לנסח את המשפט הזה שוב: אני מכבד את
רוב בני האדם (אם כי לא בהכרח את כולם) בין אם הן נשים ובין אם הם גברים.
נשים באופן כללי הן לא האויב שלי, לכן אני לא אוהב את המושג "מלחמת
המינים", עוד דבר שאני לא אוהב הוא שהפמיניסטיות מציגות לעיתים את עצמן
כנציגות הנשים, לדעתי (ומההתרשמות שלי בשיחות עם לא מעט נשים) הן מייצגות
קבוצה ממש לא גדולה בציבור הנשי. פעם כמדומני היו כמה ניסיונות של מפלגות
עם אג'נדה פמיניסטית שהלכו לבחירות לכנסת, אבל למיטב זכרוני, הן לא הצליחו
במיוחד, אולי זה מעיד משהו. זכותן של הפמינסטיות להביע דעתן כמו כל קבוצה
אחרת בחברה, מה שלי אישית מפריע, הוא שני דברים: אחד - כאמור, אם מישהו בא
וטוען שהוא/היא מייצג חצי מאוכלוסיה, זאת מבלי שנבחר לעשות זאת ע"י אותה
האוכלוסיה (או אפילו לדעתי רובה) ושניים - לא הייתי רוצה שקבוצה כלשהי שלא
מייצגת את הכלל, תקבע עבורו כללים. ממש כמו שלא הייתי רוצה שבעלי הון,
ימין קיצוני או שמאל קיצוני, כדוגמא להמחשה בלבד, יכתיבו בלעדית את סדר
היום, בהנחה כמובן כשדנים בנושא ספציפי הקשור לשיוכם כמיעוט. אני מבדיל
בין זכות המיעוט להביע את דעתו ולשמור על זכויותיו, לבין שמיעוט ינסה
"לכפות" את דעתו על הרוב. גם לשוביניזם אני לא מתחבר, לגברים ונשים יש
הרבה קווי דימיון (אבל כמובן גם שוני). אם נדבר בהכללה (מיד ארחיב בנושא)
נשים (אם כי לא בהכרח כולן) הוכיחו שהן מסוגלות לבצע כמעט כל משימה שגבר
מסוגל (גם כאן, לא כל הגברים מסוגלים למשימות שגברים אחרים מסוגלים להן)
אבל זה רק פן אחד מתוך כמה, כפי שיובהר עוד מעט. כשיש חוסר צדק, בין אם
הוא חוסר צדק כלפי אישה או בין אם הוא חוסר צדק כלפי גבר, אני משתדל לא
להתעלם מחוסר הצדק הזה. באופן כללי, אני לא אוהב גישות הרואות באופן
חד-צדדי את העולם. אם הפמינסטיות למשל, היו פועלות לא רק בנושאים
פמינסטיים, למשל כנגד סחר בנשים (תופעה מחרידה ופסולה בעיני שיש להילחם
בה) אלא כנגד עוולות חברתיות ופשעים בכלל, כנגד גברים ונשים כאחד, היה לי
יותר קל להזדהות עם מאבקן. החד-צצדיות, כפי שנתפסת בעיני, לא מקרבת אותי
אליהן. גם הצגת העולם כעולם "פטריארכלי" שבו גברים משליטים את כוחם, למרות
שיש לעיתים בה אמת, היא בעייתית בעיני, גברים לעיתים שולטים בתחומים
מסויימים בגלל שהם (בהכללה) מותאמים אולי טוב יותר
לאותם תחומים.
השוני
מהות השוני בין הגבר לאישה (ובטבע באופן כללי אצל היונקים, בין הזכר
לנקבה) הוא בכך שהאישה נושאת את הוולד בתוכה על כל המשתמע מזה. השוני הזה
יצר במשך הדורות, בתהליך אבולוציוני, הבדלים חיצוניים ומנטליים. אילו
היינו מגדלים את ילדינו נניח באיזשהו אינקובטור ולא בגוף של אחד מאיתנו
(במקרה זה האישה) כי אז כנראה לא היה מתפתח הבדל גדול בין גברים לנשים. אם
בעתיד ילדים יגודלו בכאלה אינקובטורים במשך מספר מספיק של דורות, כי אז
אולי באמת השוני בין המינים יתחיל להטשטש, אבל זה לא המצב הקיים...
השוני הסטטיסטי
הצורך שלנו, בני האדם, לתייג/לסווג/לחלק את העולם הוא צורך מנטלי-פרקטי.
אנחנו מסווגים אנשים לפי קריטריונים רבים. ברור שאישה, בדרך-כלל, נראית
שונה מגבר, כך שלחלוקה יש הגיון. לרוב הנשים, למשל יש מבנה גוף שונה מזה
של הגברים, עדיין יהיו נשים שיהיה להן מבנה גוף שקרוב יותר למבנה גברי
ולהיפך יהיו גברים שיהיו בעלי מבנה גוף קרוב-משהו לנשי (אם כי נראה לי שיש
פחות כאלה). כשאנחנו באים לדון בכישורים המנטליים, יהיה נכון לדעתי (ומיד
יפורט, לא רק לדעתי ההדיוטית בתחום) לדבר על "גוונים", גוונים של "גבריות"
ו"נשיות". קשה (לי) קצת להגדיר בצורה מדוייקת את המושג "גבריות" או
"נשיות" כי אולי מדובר במכלול של מאפיינים, מאפיינים חיצונים
ואינטלקטואליים-אישיותיים. בספרו "ההבדל המהותי"
מדבר המחבר (פרופסור לפסיכיאטריה) על סוגי מוחות שונים: מוח "מערכתי"
(שמאפיין יותר גברים מנשים) ומוח "אמפתי" (שמאפיין יותר נשים מגברים). יש
גם מוח "מאוזן" שמשלב בצורה מאוזנת את שני הנ"ל. הוא פיתח שאלונים למדוד
את מידת ה"מערכתיות" (SQ) ואת מידת ה"אמפתיות" (EQ) ומצא שהתפלגותם
באוכלוסיה היא התפלגות נורמלית.
זאת ועוד, אם מציירים, למשל עבור תכונת ה"מערכתיות", על אותה מערכת צירים
גרף אחד עבור גברים וגרף שני עבור נשים, אז מתקבלות שתי עקומות המתפלגות
נורמלית כל-אחת, כאשר העקומה הגברית מוסטת לימין (לכיוון ה+) בהשוואה
לנשית, כלומר לגברים בממוצע יש SQ גבוה יותר, אך ניתן למצא מעט נשים שה-SQ
שלהן גבוה יותר מהרבה גברים. זו חלוקה נכונה לדעתי כשבאים להתבונן בסוגית
ה"נשיות"-"גבריות" באספקט רחב. ציירתי כאן גרף המכליל את הנ"ל ומדבר על
"גבריות" ו"נשיות". זה לא גרף אמיתי, הוא לא מבוסס על שום מדידה שעשיתי,
זו רק הנחה שלי כיצד הדברים יראו. אפשר למשל להחליף "גבריות" בגובה ואז
אני מניח הגרף יהיה נכון (גברים גבוהים מנשים בממוצע). כנ"ל אם נחליף "נשיות" באחוז השומן בגוף (לנשים בממוצע אחוזי שומן גבוהים יותר מגברים) כי אז כנראה שהגרף של ה"נשיות" יהיה נכון:
הכוח שבהתאגדות
אני בשום צורה ואופן לא בעד הטרדות מיניות או שאר עברות הקשורות לנושא,
יתרה מכך, אני מסתייג בכלל מהמתירנות המינית. אבל לא אהבתי בזמנו את
ההפגנות שנעשו למשל נגד יצחק מרדכי או חיים רמון. לא זכור לי למשל שכשמישהי
עשתה עבירה כנגד גבר, קמו כנגדה התאגדות של גברים (אם כי נכון שגברים
מעורבים ביותר פשיעה מאשר נשים, אך יש גם אלימות נשית), עדיין לא תמצאו
"שדולת הגברים". אולי זה נובע מתופעה של יתר שיתוף בין נשים, בעוד יתר
תחרותיות אצל גברים. לדעתי, כבר היום, יש גברים שמרגישים איזו אי-נוחות
כשבאה קבוצה של נשים שמתאגדת לכאורה אך-ורק או בעיקר למען נשים (ראו למשל
התגובות למאמר הזה).
אצלי זה יוצר איזו רתיעה. אולי לא ירחק היום ותקום שדולת גברים משמעותית
כדי לשמור על זכויות הגברים?... ואז אולי באמת תהא "מלחמת מינים"? בהחלט
לא הייתי רוצה שזה יהיה המצב ואני מאמין שגם הוא לא יקרה. גם את חוקי
ההטרדות למיניהן, אני לא מחבב, שוב לא בגלל שאני בעד הפקרות, אני לא. אני
פשוט לא בטוח שזו הדרך, הקשרים בין גברים לנשים הם נושא רגיש וכך גם
החיזור. חוקים נגד אונס, נגד מעשה מגונה וכד' היו כבר מזמן. לא קראתי את
החוק במלאו וייתכן שהחוק הוסיף עוד דברים שהיו חסרים כמו ניצול המרות
(מנהל-עובד/ת) למטרות פסולות, עדיין לפי מה ששמעתי גם אמירה
לא מוצלחת בהקשר מיני עלולה להחשב עבירה. זה בעיני בעייתי, ראשית כי אני
מבדיל בין מעשים ודיבורים. אני לא ממעיט בחשיבות דיבורים, אך הם עדיין
שונים מאד ממעשים ולמעשים לדעתי יש לתת משקל גדול הרבה יותר, למשל אם
מישהו אומר דבר בבדיחות ומישהו/י לא מבין את זה כך. זאת ועוד, אם מישהו
מעליב או מבזה אותי לא על רקע מיני, האם זה נחשב לעבירה? ואם אמנם זה
שונה, אז מדוע לעלבון יש משקל שונה? אולי דווקא עלבון לא על רקע מיני יפגע
בי יותר? אבל שנית, זה יותר בעייתי בהקשר החברתי הרחב: אין כמדומני אצלנו
(למעט בחוקי הדת ואולי כעילה לגירושין) חוק כנגד ניאוף למשל. אישה שבגדה
בגבר לו היא נשואה (או גבר שבגד באישה לה הוא נשוי) לא תחשב לכאורה (ואם אני אכן מדייק)
עבריינית, למרות שהנזק שעלול להיגרם לגבר שאשתו בגדה בו יכול להיות עצום:
למשל כי אולי הוא יגדל ויפרנס כל חייו ילד שלא הוא הוליד, ללא ידיעתו וללא
הסכמתו. אז ניאוף זה, כאמור לכאורה, לא אסור (בעיני בכל מקרה זה אסור, כי
זה חלק מעשרת הדברות), אבל אמירה לא מוצלחת זה אסור? זה מצב קצת דיספרופורציונלי ותמוה
בעיני. אם הראייה היתה ראיה יותר חברתית (של גברים ונשים כאחד) ופחות
סקטוריאלית ולא פחות חשוב ראייה ארוכת טווח, כי אז אולי היינו הופכים
לחברה עם פחות מתירנות מינית באופן כללי ואז בפרט אולי היו גם קורות פחות
הטרדות מיניות.
עולם שיווני - היתרונות
לעולם בו לנשים ולגברים יש שיוויון הזדמנויות הלכה למעשה, יש לא מעט
יתרונות. ראו למשל את מדינות מערב אירופה ובמיוחד צפון אמריקה. ברגע שיש
יותר נשים בכוח העבודה, במדע וכד', כי אז החברה מפיקה מעצמה יותר מחברה
שבה נניח רק
(או רוב) הגברים עובדים. במדינות בהן מעמד האישה הוא מעמד נמוך, בדרך
הכלל, התעשיה פחות מפותחת, כך גם המדע, התרבות וכו'. לנשים יש הרבה מה
לתרום לחברה בגלל צורת חשיבה ו/או התנהגות מעט שונה. כמובן עצם העובדה שיש
שיוויון הזדמנויות יוצרת הרגשת סיפוק, רווחה וחופש בחירה אצל הצד שאחרת
היה מקופח.
עולם שיוווני - החסרונות
ציטטתי לא פעם כאן בבלוג את ספרו של פרופסור וולטר לקוואר "ימיה האירונים של אירופה"
בו הוא דן בבעיות של אירופה בעיקר במובן הדמוגרפי, הריבוי הנמוך של
האוכלוסיה בכלל (ובפרט של האוכלוסיה המקורית) מחד וחוסר ההשתלבות של
אוכלוסיות המהגרים שם מאידך ועוד. אני לא חושב שאת כל בעיות תרבות המערב
אפשר לייחס לפמיניזם... זו תהא הגזמה גדולה... המהפכה התעשייתית,
הקפיטליזם ועוד יצרו אורח חיים מסויים, בו מוסד המשפחה מאבד מחשיבותו וכך
נוצר מצב שיש ריבוי טבעי נמוך יותר, באירופה למשל, נמוך מזה שצריך כדי
לשמר את הקיים, אם המגמה תימשך אירופה תהא בבעיה גדולה. אין ספק שגם
לשיוויון בין הגברים לנשים ולפיתוח הקריירה יש חלק בזה. למשל בספר הנ"ל
מצויין שלמחצית מהמדעניות בגרמניה אין ילדים. זאת ועוד, בעולם בו שני בני
הזוג עובדים, לדעתי הילדים מקבלים פחות תשומת לב, או תשומת לב שונה מזו
שהיו מקבלים אילו הורה אחד היה נשאר בבית. בכוונה כתבתי "הורה" ולא אם,
עדיין אני מאמין שסטטיסטית (וזו גם די מוסכמה, למשל כך נהוג בחזקה על
הילדים אחרי גירושין), אישה תדאג, ברוב המקרים, יותר טוב לילדים.
סיכום
אפשר לכתוב על הנושא הזה עוד הרבה ואכן נכתבו ונאמרו כבר מיליוני (אולי
מיליארדי ואולי יותר..) מילים, כאן נגעתי בקצרה בכמה נקודות. אני, כאמור,
לא רואה (ברוב) הנשים מישהן שאני צריך להתעמת איתן. היופי בעיני הוא
החיבור בין הגבר לאישה, ביחד הגבר והאישה יוצרים שלמות והרמוניה. בלי נשים
אין קיום למין האנושי. אני מעריך ואוהב את הרוך והיופי הנשי ואני יודע
שנשים (רובן) אוהבות את החיספוס והתכונות הגבריות.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
