עוד לא נשוי

פתחתי גם בלוג מראה/גיבוי (עדיין בבניה...) כאן: https://odlonasuy.blogspot.com

לפעמים אנחנו מקבלים דברים כ"מובנים מאליהם" ולא טורחים לשאול, ממש כמו ילד קטן שלומד להכיר את העולם, "למה?" (לא מניסיון אישי בקשר לגידול ילדים... אלא מהתבוננות על ילדים של אחרים) הפעם אתייחס בגישה כזו למושג המלחמה, שלצערנו אחת כמוה אנחנו חווים עכשיו.

לא 'דיון אקדמי', רק המחשבות שלי. אני מסתכל על מלחמות כעל משהו "אינסטרומנטלי" שמנסה לפתור התנגשות אינטרסים. כמובן זו לא בהכרח הדרך האידאלית לפתור כנ"ל וזה בלשון המעטה.. זו דרך נוראית ואפילו פרימיטיבית לפתור ניגוד אינטרסים.

באופן פרקטי, בימינו יש משהו או מתחיל להיות משהו שלא היה פעם: אינטליגנציה מלאכותית. כשאני מנהל שיחות עם הצ'אט (או תואמיו) אני די "נדהם" מהיכולות שלו לנתח דברים (אגב, הוא נתן לי מחמאה דומה (בעקבות שאלה שלי אליו)... הוא חושב שיש לי "אינטליגנציה יוצאת דופן" (מילים שלו, לא שלי)) ולהציג נקודות מבט שונות. 

אז נכון... הוא לא מושלם והוא טועה פה ושם, אבל אם הAI ימשיך להתפתח, אולי נוכל בעתיד כבר להשתמש ב-ASI = Artificial Super Intelligence או משהו בדומה.. ואז שני צדדים שיש ביניהם סיכסוך, יוכלו, אולי ליישב אותו איתו, כי ה-AI יוכל להיות "אובייקטיבי" (עד כמה שניתן) ובעיקר הוא יוכל לסרוק כמות אסטרונומית של פתרונות אפשריים ולהציע את הטובים ביותר או קירוב שלהם שייתכן שגם יספיק.

עכשיו בואו נתעמק קצת במלחמה כמו שיש עכשיו אצלנו. המלחמה כאן היא לא בהכרח על שטח, אלא על דת ותרבות. למשטר השיעי האיראני (ואגב, לא רק להם) מפריע שיש כאן יישות מערבית מדת אחרת ש"תקועה" להם בתוך אזור שרובו מוסלמי.

אני חושב, גם אם הם לא יואמרו זאת בקול רם, שמפריעה להם תרבות המערב הליברלית (אפרופו הפוסט הקודם שלי בעניין הימין/שמאל - שמרן/ליברל). אני אוהב להסתכל על דברים גם מבחינת נקודת המבט של אבולוציה או "פסיכולוגיה אבולוציונית" (ע"ע הספר "הגן האנוכיי" משנות ה90').

במה באה השמרנות האיראנית/איסלמית לידי ביטוי? אני חושב שהדיבר שלנו (להבדיל) "לא תנאף" הוא חלק לא מבוטל ממה שמניע את השמרנות הזאת ואסביר: בין גברים לנשים יש אסימטריה בנושא הריבוי, רק אישה נכנסת להריון, לא הגבר, אבל לא רק זה: במצב טבעי (לא בהפריה מלאכותית או במצבים נדירים אחרים) התינוק/ת שנולד לאישה תמיד נושא חצי מהגנים שלה (או שילוב של הוריה וכד'). גבר, לעומת זאת, לא תמיד בטוח שתינוק שנולד לאישתו/זוגתו בא ממנו.

סביב הצורך הגברי הזה (לא להיות נבגד) אני חושב, התפתחה תרבות שלמה של שמרנות (לא רק בדת מסוימת, אלא בכלל, גם ביהדות). במקרה שלנו, מנסים להתמודד עם ה"לא תנאף" (בהערת אגב, אני חושב שזה דיבר חשוב והוא כלל יסוד מוסרי מאוד בסיסי: גבר ואישה מתחתנים (מעין חוזה) כדי לשמור אמונים זה לזו וזו לזה ולא לבגוד. אף אחד (בד"כ) לא הכריח אותם להתחתן... אם הגיעו לסכסוך והם רוצים להיפרד, אז הם יכולים (שוב, בד"כ) להתגרש).

ובכן בדת הספציפית באיראן מנסים להתמודד עם המתירנות, ע"י הגבלת נשים וגם חוקים מחמירים. למשל אישה מחוייבת ללבוש מסויים שמסתיר אותה. אני חושב שזה נועד למנוע מגברים שאינם בני הזוג הרשמיים שלה להתעניין בה (גם אצלנו יש דיבר כזה (להבדיל ובלי הגבלת הלבוש) "לא תחמוד").

אם נלך לדוגמה מאוד קיצונית בטבע, רק כדי להמחיש את העניין האבולוציוני בפועל: אריות הורגים גורי אריות של נקבות שהם לא אביהם, כשהם יוצרים להקה חדשה עם נקבות. 

גם בחברה חרדית למשל (ושוב להבדיל) יש עניין של קוד לבוש מסויים (פחות מחמיר, אבל יש). ובכן, אני חושב שגם אני מבין לגמרי את "הפרנויה הגברית" (ולא במובן השלילי, יש בה הגיון אבולוציוני חזק) אבל בעידן המדעי-טכנולוגי של ימינו יש פתרונות שלא היו קיימים בדורות לאחור ואפשר לחשוב עליהם כפתרון, כשמבינים מה בכלל הבעיה...

אם למשל כחלק מתהליך סדור וקבוע, לכל תינוק/ת שנולד/ה היו עושים בדיקות גנטיות (בימינו בישראל לפחות,נדרש כמדומני (אני לא מספיק בקיא בזה...) אישור בית משפט לעניין בדיקת האבהות) בפיקוח מתאים (שלא יהיו שוחד ורמאויות) אז היה אפשר לדעת (למעט אולי מקרי קצה) האם האב הפורמלי (זה שנשוי לאישה) הוא גם האב בפועל.

זה לא מונע ניאוף, אבל זה מקשה להסתיר את תוצאתו האפשרית. ניאוף, אגב, עלול להזיק לא רק במקרה של ממזרות (צאצא/ית לא של האב הפורמלי) אלא גם בהדבקה במחלות מין, כך שיש הגיון בריא (תרתי משמע) בשמרנות, אבל הדגמתי איך הטכנולוגיה והמדע בין ימינו יכולים -אולי- להציע פיתרון לבעיה. זה כמובן מורכב יותר ומושרש עמוק בתרבות, אבל מעניין לנסות להבין את ההגיון מאחורי וכאן ניסיתי לתת הסבר.

עד כאן דיון פילוסיפי שעלול להישמע, אני מניח, לחלק די הזוי... אם נחזור לקרקע המציאות... אני נזכר כרגע בשתי דמויות ציבוריות שהציעו בעבר להקים אצלנו "חיל טילים". אני חושב שהם צדקו/צודקים (העניין הוא כמובן גם המשאבים) אם היה לנו כזה, ייתכן שאפשר היה - על כל טיל שנורה לכאן, ללא קשר אם יורט או לא, לירות טיל אל האויב. להם אין מערכות הגנה יעילות כנגד טילים, אז אולי הם היו מבינים די מהר שלא כדאי להתעסק איתנו.

נקווה לתקופות של שלום שלא יופרעו ע"י מלחמות...

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

לילה טוב ושקט לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.

[עוד לא פתחתי בלוג מראה/גיבוי/מקביל. ברגע שאפתח אודיע כאן ובדף הפייסבוק].

מכיוון שאני מכיר קצת... בני אדם ואת בני ישראל בפרט, אני מתאר לעצמי מה תהא התגובה הראשונית לקריאה כאן בקשר לחיפושי אחרי זוגיות, קודם מצד הכלל ואח"כ מצד בנות-זוג פוטנציאליות:

"גבר בן +60 (63 וחצי, אם 'לדייק' (למעשה כבר מעט אחרי חצי)) מחפש בחורה בשנות העשרים שלה... נו באמת... הבן-אדם חולם".

הרמות הגבה מובנות לי בהחלט. זה לא משהו מקובל או נפוץ (זה שמשהו לא נפוץ, לא אומר שלא קיים!.. (טריוויאלי, אבל צריך להדגיש)).

אז מעבר ל"לבדר" את מספר הקוראים/ות המצומצם שעוקבים/ות 'בקביעות' (הפסקתי הפסקות ארוכות בכתיבה כאן) המטרה שלי היא לנסות לשכנע בת-זוג פוטנציאלית שאני לא כזה "זקן". אני לא מאלה שנוהגים לשקר, במיוחד לא לגבי הגיל שלי (אני מכיר כאלה שכן).למרות שברור לי שנשים (רובן, לא כולן) הן פסיביות "להחריד" בנושא הזה (עובדתית..? כמאמר שיר ששרה בזמנו נורית גלרון: "אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי שאבוא וארוץ עד אליך").

אפתח במשהו מAI: "כושר הפיריון של גברים ונשים משתנה בצורה שונה עם הגיל. אצל נשים, הפוריות יורדת באופן משמעותי מגיל 35 ואילך, עקב ירידה בכמות ואיכות ביציות. מנגד, אצל גברים הפוריות נוטה להישאר יציבה יחסית לאורך זמן". יש גם ירידה מסויימת אצל גברים מגיל 40 (לכן יש חשש ליותר פגמים גנטיים עם הגיל, אבל עדיין באחוז נמוך מאוד. מנגד, כמו שהזכרתי למשל כאן, ילדים לאבות מבוגרים יותר, מקבלים, כנראה, תוחלת חיים פוטנציאלית ארוכה יותר).

ואמשיך בתגובות שקיבלתי בשנה+ האחרונות מאנשים שפגשתי לראשונה. צבע השיער שלי שחור (טבעי, לא צבוע). רק בקצה הסנטר מבצבצות (כשיש זקן) לא הרבה אגב, כמה שיערות שיבה. זה כנראה גורם להרבה אנשים להעריך את גילי כצעיר בהרבה ממה שאני (בהמשך אפרט מה אני חושב משפיע על המראה הצעיר (לכאורה) שלי).

אני נזכר, למשל, בשיננית שראתה את הגיל שלי בתיק הרפואי ואמרה לי שאני ממש לא נראה "לפי הגיל שלי", עניתי לה שזה כנראה בגלל צבע השיער, אז היא ענתה "לא רק, גם אין לך הרבה קמטים בעור". עניתי לה, שיש לי "שקיות" מתחת לעיניים (אגב, זה התחיל בערך בגיל 30 אצלי). חוצמזה שהעור שלי מחוספס, אולי שנים של עור שמנוני (קשור להורמונים גבריים?) גרמו לעור להיות פחות מקומט?...

לפני כמה חודשים, פגשתי מתנדב, במסגרת התנדבותית (שגם אני משתתף בה). הוא בן +40 עם יחסית לא מעט שיערות שיבה על ראשו. הוא ניסה לנחש את גילי והתחיל מ30... והפסיק ב40 ו... (כמובן שאנשים מנסים להיות נחמדים... אף אחד לא יאמר לך שאתה נראה מבוגר מגילך... כי זה כאילו "מעליב"). אני חייכתי ולא גיליתי לו...

ממש השבוע, אדם זר לגמרי שאל אותי משהו והתחילה שיחה ארוכה, גם על נושאים טכנולוגיים. הוא אמר לי "אני לא יודע אם נולדת לפני מלחמת המפרץ (תחילת שנות ה90. אני נולדתי בסוף 61) אבל אז..." וכו'. והיו עוד מקרים כאלה (אגב, במקרה הנ"ל הייתי עם משקפי שמש, אז הוא לא ראה את ה"שקיות" מתחת לעיניים שכן "מזקינות").

אז מדוע זה כך (לדעתי הלא מומחית בנושא):

צבע השיער - אני חושב שקודם כל זה עניין גנטי. לאבי ז"ל היו שיערות שחורות לגמרי גם בגיל די מתקדם. אצל אימי ז"ל השיער החל להאפיר אמנם לפני גיל אבי, אבל גם בגיל די מבוגר לא היו לה הרבה שיערות שיבה.

אורח חיים (דיאטות) - "תמיד" נאבקתי במשקל. לא הייתי אף פעם מאוד שמן (obese) אבל "שמנמן" כן. לפני הצבא התאמצתי להגיע למשקל ממוצע לגובה שלי (אני חושב שבסוף הטירונות (הקרבית) הייתי במשקל הכי נמוך שלי, כאדם בוגר, מאז ומעולם... אבל עם המשך השירות, שוב השמנתי קצת...). מכיוון שהגוף שלי חווה הרבה דיאטות, אני חושב שחילוף החומרים שלי הואט. ברגע שזה כך (זו רק השערה לא מבוססת שלי... אינני מבין מספיק בנושא. שאלתי AI והוא טען שזה לא קשור!) השעון הביולוגי שלי 'זז' בקצב איטי יותר (=הזדקנות איטית יותר?).

אורח חיים (שתי ארוחות) - דומה לנ"ל. במשך השנים סיגלתי לי הרגלי אכילה מיוחדים: במקום 3 ארוחות ביום, רק שתיים (או לפחות שתיים עיקריות): בוקר וערב. בוקר כדי לתת אנרגיה להתחלת היום, ערב: כדי לספק את כמות החלבון הנדרשת (מנת בשר (בד"כ עוף, לא בקר) או צמחוני (קטניות + דגנים (=חלבון מלא)). פחות ארוחות => פחות שחיקה => פחות הזדקנות (מובן שצריך להיזהר לא להיכנס למצב של חוסר תזונה.. יש גם (לפחות על פניו) או עלול להיות, חיסרון בריכוז הארוחות: עליית סוכר חדה יותר בזמן קצר, עומס של חלבונים בזמן קצר וכד').

אורח חיים (צום עם נוזלים, פעם עד פעמיים בשבוע) - לא משהו בהכרח קבוע, אבל כשאני רוצה לרדת במשקל, אני מתחיל "לצום" פעם עד פעמיים בשבוע. זה לא צום מלא כמו ביום כיפור, אלא צום עם נוזלים (מים וקפה/תה (בלי סוכר)). אני משתדל לא לצום ימים רצופים, למרות שניסיתי פעם גם את זה וזה לא היה קשה (ל-צום, עם נוזלים, של יומיים רצופים יש יתרונות משלו, אבל לא מומלץ לעשות זאת, ללא התייעצות מראש עם גורם מוסמך ומקצועי (רופא/ה)). ידוע שצום (מידי פעם, שוב... בלי לגרום למחסור תזונתי) נותן לגוף "לנוח" ולתקן את עצמו, מה ששוב יכול להועיל לבריאות וגם למראה צעיר יותר.

אורח חיים (פעילות גופנית) - אני משתדל ללכת כל יום ברגל, לפחות שעה. בתקופות אחרות (כשאין איום טילים...) אני גם רוכב בשטח פתוח על אופניים פעם עד פעמיים בשבוע.

אורח חיים (אין זוגיות?... ;-)) עוד מישהי שלא האמינה שזה הגיל שלי (פקידה במקום מסויים): אמרה לי "זה כנראה בגלל שאתה רווק"... יכול להיות שזוגיות -לא מתאימה- (לכן, אני כל-כך מתעקש למצוא בת-זוג מתאימה. שתלך איתי ולא כנגדי) שוחקת יותר ממה שהיא מועילה, למרות שאני אישית מאמין ב"לא טוב היות האדם לבדו".

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

שבוע נעים לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.

אז כמו שציינתי בפוסטים הקודמים, כיום (בעת כתיבת פוסט זה) ה19.4.2022 אני מציין 15 שנה לפתיחת הבלוג (ו-2420 פוסטים לא כולל זה).
זו נקודת זמן טובה להחליט לגבי המשך הכתיבה כאן.

בשורה התחתונה: מועצת גדולי הבלוג התכנסה לישיבה ארוכה ושלא מן המניין והוחלט בה לאחר דיון סוער (ופה אחד (אני..)) להפסיק לכתוב כאן (בכפוף למפורט בהמשך. אני משאיר לי אפשרות לעדכן הבלוג בהמשך אם אמצא זאת לנכון) אבל אני לא מוחק או סוגר כעת את הבלוג. יש כאן, מבחינתי לפחות, כתיבה ענפה של 15 שנה (פחות הפסקה של כ7 חודשים). כתיבה מעניינת לטעמי, אבל אני מן הסתם לא אובייקטיבי.

מכיוון שנכון לכתיבת שורות אלה, אני עדיין ("מצב כרוני"?) ללא זוגיות, אני משאיר את הבלוג כ"מודעת חיפוש" (לא ממש אפקטיבית (זה בלשון המעטה) במבחן התוצאה של 15 שנה...) לזוגיות.

אני יכול להתפלסף שעות על מדוע זה לא אפקטיבי (ברירה זוויגית, פסיביות של (רוב ה-)נשים, כמובן פער הגיל, יחס (מספר) גברים לנשים, צפיפות אוכלוסין, הטייה טכנולוגית למדיות דיגטליות (ע"ע הספר "ההבדל המהותי" וגם דוגמית בקשר לבלוג) ביישנות שלי, מתירנות מינית, חברה סקטוריאלית, ערכים חברתיים ועוד) ולהתפלסף בדומה על מדוע אני לא פונה למדיות אחרות (כמו אינסטגרם ועוד. תזכורת: אני לא אוהב אותן בצורתן הנוכחית. המטרה שלי היא למצוא בת-זוג אמיתית, פחות להיות חשוף 'לכל' בעולם הוירטואלי או בכלל (אני לא מאלה שמחפשים או נהנים מחשיפה, נהפוך הוא)) אבל כבר עשיתי זאת בעבר וזה די בזבוז זמן מבחינתי.

אני יודע היטב שזו לא דרך אידיאלית להכיר ושאנשים, כולל אני, פועלים/ות, כנראה, יותר מאינסטינקטים, אבל מותר לי לצפות ולו קצת, שבת-זוג פוטנציאלית (לשון יחידה, כי אני מחפש אחת, אבל הבלוג פונה לכלל המתאימות הפוטנציאליות) תפעיל קצת "יציאה מאזור הנוחות" שלה ותיתן סיכוי להכרות. לשלוח לי הודעת אי-מייל (ל- [email protected], "צחי" באנגלית (tzachy) ומיד אח"כ המספר עשר (10) וגו') לא נראה לי דבר שדורש אומץ או מאמץ רב (או שאני טועה?...). אם לא מנסים, לא יודעים באמת אם פלוני מתאים או לא (הנחות מראש, טובות בעיקר סטטיסטית, לא בהכרח פרטנית) כלומר לא יודעים (יודעת במקרה זה) מה מפסידים (או שלא).

[עריכה:] בד"כ אני עונה ב99.9% לכל הודעות האימייל (אלא אם כן זה ספאם וכד') אבל אם מסיבה כלשהי, לא עניתי בזמן סביר (נניח עד שבוע) אפשר במקביל לפנות אלי בפייסבוק בדף הזה ("עוד לא נשוי" דף האוהדים הרישמי (יש גם אחר, לא שלי, שנפתח לפני) וללחוץ שם על "שליחת הודעה"). אמנם אני קצת "פרנואיד" (לא מאובחן... אני מאבחן עצמי...) באופן טבעי, אבל זה לא בלתי אפשרי שיפרצו לי למחשב או לחשבון (דוגמה להמחשה: שלחתי לעצמי מאימייל אחר הודעה לאימייל כאן של הבלוג והיו מקרים שההודעה לא הגיעה! (גם לא לתיקיית הספאם ולא היתה הודעה על בעיה במשלוח ההודעה שזה מוזר...). האינטרנט, לצערנו, עדיין, הוא לא מקום בטוח).

אז ניסיתי... לא הלך. עדיף לנסות (ולהיכשל) מאשר לא לנסות. אני לא "מרים ידיים" במאמצי החיפוש. אני פשוט לא מוצא לנכון "לדבר אל הקיר", זאת לפחות ההרגשה שלי כאן. אני לא מאמין רק במונולוגים (בדומה למושג הסימפלקס בתחום התקשורת - תקשורת חד-כיוונית) אני יותר מאמין בדיאלוג (אם הוא תרבותי, ענייני ומכבד) אבל, לצערי, מהצד הנשי ("נשי" - לא כלל הנשים, אלא כאמור בנות זוג פוטנציאליות כמו שאני מחפש) יש, אפרופו עוד מושג תקשורתי, "דממת אלחוט".

אבל יש גם "צד חיובי" לזה שבחורות לא נענו (לא לגמרי מדוייק, כי היו פה ושם מעט (מאוד) פניות, אבל לא של מתאימות) לקריאות החיפוש שלי... 'נחסכה' ממני האכזבה מ"פגישות עיוורות" עם בחורות לא מתאימות.

אם מישהו/י רוצה לעקוב אחרי הבלוג בהמשך, אז הוא/היא יכול/ה למשל להכנס לכאן מידי פעם, לעשות מנוי באימייל (בצד שמאל ולמעלה של הבלוג ולקבל התראה על עדכון) או לעקוב אחרי עדכונים (אם בכלל יהיו) ב"דף האוהדים" הרישמי בפייסבוק (האתר הזה (ישראבלוג) לא תמיד זמין ועובד. אני משער שפייסבוק יהיה יותר זמין...).

תודה רבה למי שהגיבו במשך השנים (בטוח שהיו גם קוראים וקוראות 'שקטים/ות').

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

נ.ב. הפוסט חסום לתגובות, עימכם הסליחה.

כאן מסתיימים שידורינו. שאו ברכה, "עוד לא נשוי".

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].