אז אני מ', חצי מרוקאית. (את החצי השני לא אחשוף בנתים, כדי למנוע זיהוי מאנשים שאני מכירה ומסתובבים פה).
ילידת 1992, משמע שאני בת 17 עכשיו. אני גרה בצפון הארץ ועולה לכיתה י"ב.
איך אני מרוקאית? מצד אמא שלי. ההורים שלה, זאת אומרת סבא וסבתא שלי ז"ל, נולדו ועלו ממרוקו.
אני ממש לא מתביישת בהיותי מרוקאית או ממוצא מזרחי.
אין בזה שום בושה או משהו רע כמו שגורמים לזה להראות. להפך, כל המתייפייפים האלו יכולים לקפוץ לי.
אני אוהבת את התרבות המזרחית, הכל יותר שמח, יותר רועש, יותר ביחד.
שלא תחשבו שיש לי בעיה עם אשכנזים. אין לי בעיה כלל וחצי מהחברים שלי הם כאלו.
אין אצלי הבדלים ולא רואה את השוני, אלא אם כן מישהו אחר מתחיל להבדל ולהבדיל.
עם בדיחות על מרוקאים אין לי בעיה, זה אפילו מצחיק. בכללי, בדיחות על כל העדות מצחיקות אותי.
אני בעצמי צוחקת עלי ועל הדברים הדפוקים שבי, על התרבות ועל ההתנהגות.
בטח נשמע לכם כאילו אני איזו ברברית, פרחה-ערסית כזו, כמו שיש קופץ לראש ל90% מהאנשים.
אני ממש לא.
אני ילדה טובה ירושלים, באיזשהוא מקום אפילו קצת מרובעת. לא מעשנת ולא שותה אלכוהול.
יש לי את מעגל החברים שלי וטוב לי ככה. לא בקטע של מכות ולא בקטע של שום דבר כזה או אחר.
אם תראו אותי ברחוב לא תחשבו שאני מרוקאית או בכלל ממוצא מזרחי.
בקשר לתרבות עצמה. אף פעם לא הרגשתי "מרוקאית כבדה".
בעיקר מעצם העובדה שהמשפחה שלי לא הייתה כזו.
חוגגים מימונה ואמא שלי עוד מחליפה מילים במרוקאית עם האחים שלה.
אבל כן, יש לי "גנים מרוקאים" כמו שאומרים. אומנם לא את כל החבילה אבל חלק זה מספיק.
אני ארחיב עוד בהמשך.
למה פתחתי את הבלוג?
בעיקר כדי לשבור סטיגמות מסוימות ודברים מטופשים שמסתובבים באוויר.
יש לי הרבה מה לומר בנושא הזה ובכללי. אני אביא סיפורים אישיים ומקרים אמיתיים שקרו ויקרו, קצת מידע כללי,
יהיו פה גם דברים כיפיים ומצחיקים, יהיה גם שחרור קיטור וכעסים וגם פוסטים עמוקים. האא יש לי כל כך הרבה רעיונות.
בנתיים אני לא מזדהה כי אני רוצה להתחיל את הבלוג הזה מאפס.
אני לא רוצה שאנשים שאני מכירה יכנסו לפה רק בגלל שזו אני.
כי למען האמת? שמי די מוכר בישראבלוג ואני המון שנים פה. זהו אני לא ארחיב יותר.
מה עוד יש לומר?
תחזרו שוב (: