גשם \ גל גוטמן
הרוח נושבת ומבשרת רעות,
החלון שבור ורואים את הטיפות,
טיפות גשם, כמו דמעות.
דמעות של ילדות קטנות.
ילדות שבוכות על החיים הרעים.
על המלחמות, על ההרוגים.
פזמון:
השמיים אפורים,
והילדה לא מפסיקה לבכות.
ואין אף אחד שינגב לה את הדמעות.
אז היא צורחת שתצילו אותה,
אבל לאף אחד בעולם הזה לא אכפת מילדה קטנה.
הילדה עוצמת עיינים ומקווה,
להתעורר למציאות אחרת אבל היא לא מצליחה,
אז היא בוכה ובוכה והגשם יורד,
ואיתו יורדות הדמעות. דמעות של ילדות קטנות.
פזמון.
כבר נמאס לה להיות פה.
וככל שהיא נהיית יותר עצובה,
הדמעות יורדות , ללא בושה.
והגשם מתחזק ויש רעמים וברקים
והילדה בוכה במיטה, כל דימעה זה עוד טיפה.
פזמון.
עוד שיר (:
השביל..
השביל ארוך וחשוך,
ביער האפל אין איש.
השקט מכאיב לי באוזניים,
ואני שומעת רק את הנשימות שלי.
חושך, חושך.
השביל לא נגמר.
ואני לא יכולה יותר ללכת.
לא מפסיקה לחשוב עלייך וכואב לי כל כך.
יושבת ובוכה.
וכל היער חושך ודממה.
רק את הבכי שומעים.
ואתה עולה בדמיוני,
עיינך הכחולות זוהרות בחשכה.
בכל מחשבה על החיוך שלך נוזלת לי עוד דמעה.
כשאני רואה בדמיוני את העיינים שלך אני בוכה.
כשאני רואה שאתה לא איתי,
אני מסתכלת לסוף השביל ורואה שאין אור בקצה.
ואז אני מבינה.
שאתה לא שלי. אתה כבר שלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
