שלום עומד באמצע המעלית ובוהה בדלתות. הוא לבוש בחליפת עסקים, ג'קט שחור, חולצה אפורה, עניבה שחורה ומכנס שחור. גם השיער שלו היה יכול להיות שחור, אם עדיין היה קיים על ראשו. לא נראה שהוא מחכה למשהו. הוא אפילו לא מציץ בצג של מספר הקומה. המעלית נעצרת ואדם בן גילו ככל הנראה נכנס למעלית. הוא לובש חולצת טריקו משובצת ומכנס עבודה, ועונד משקפיים בעלי מסגרת מרובעת. שלמה צופה בו נכנס למעלית ונעמד לשמאלו. הוא לא מפסיק לצפות בו גם כשהוא מוציא פרוסה של לחם עם גבינה מתיקו ואוכל אותה ב4 נגיסות. שלמה מושיט לו פח והאדם זורק את שקית הפלסטיק שעד לפני רגע הכילה סנדוויץ' שלם לתוך הפח. כשהמעלית עוצרת בפעם הבאה, הבחור מתחלף ב3 חיילים עליזים למראה, שלושתם סמלים ועונדים אותם סמלים על חזיהם. שלמה מסתכל על אחד מהם במבט מודאג ובמהרה סוגר את הכפתור הפתוח בחולצה שלו, ולאחר מכן מוריד את משקפיי הראיה של אחד אחר, נושף על שתי העדשות ומנקה אותן במטלית יעודית שהוציא מכיסו. הוא מניח את משקפיו בחזרה במקומם בדיוק לפני שהם יוצאים ומשאירים אותו לבדו במרכז המעלית.
המעלית יורדת ויורדת ואיש אינו עוצר אותה. שלמה, שממשיך בנתיים לבהות בדלתות, מעלה מבט מודאג על פניו. אך הוא ממשיך לחכות, הוא לא מוותר.
המעלית נעצרת בקומת הקרקע. לתוכנה נכנסת אישה צעירה, אדמונית ומדהימה. הנמשים העדינים שמעטרים את פניה נראים תואמים לשפתיים הקטנות והאדומות שלה. השיער שלה גולש לאורך גבה שמכוסה בסוודר בצבע בורדו, עובר את החגורה השחורה הפשוטה שלה עד למכנסיים האדומות שלה. נעלי האולסטאר האדומות שלה רוקעות ברצפה לצלילי המוזיקה שבוקעים מהאוזניות שלה.
שלמה משפיל את ראשו מיד. הוא זז מעט אחורה, על לחיו עולה מעט סומק. הוא לא זז. המעלית מתחילה לנוע כלפי מעלה ונעצרת אחרי שתי קומות. למעלית נכנסות שני נערים שנראה שרק אתמול הגיעו לגיל מצוות. חגורתו של הראשון פתוחה והחולצה שלו מוכנסת רק בחלקה בתוך המכנס, והשני מחזיק בידיו מעדן שוקולד.
שלמה מהרהר, מוציא מכיסו כפית חד פעמית אך מיד מתחרט ומכניס אותה בחזרה לכיסו.
האדמונית מחייכת קלות למראה הזה. היא מחליטה לתחוב את חולצתו של הראשון למכנסיו. שלמה לא מאמין למראה עיניו אך משתדל להסתיר את ההלם שהכה בו.
שני הנערים יוצאים, המעלית ממשיכה לנוע למעלה. אנשים ממשיכים להיכנס ולצאת אך שלמה לא עושה אף צעד.
לבסוף, בקומה העליונה ביותר של הבניין, נכנס אדם מבוגר מאוד למעלית. הוא נע בצעדים מדודים, אוחז בגבו. שלמה מביט בו. הוא מרגיש שהזאת ההזדמנות האחרונה שלו. אם לא יעשה משהו עכשיו, אבוד לו.
שלמה מושיט לבחורה מקל הליכה. היא צופה בזקן כמה שניות ארוכות שמרגישות לשלמה כמו נצח. לבסוף, היא מושיטה לאט את ידה, לוקחת את המקל ומוסרת אותו לזקן, שלוקח אותו ומתיישר מעט.
היא מחייכת.