אוח, איזה עצבים.

אי אפשר לדבר נורמלי עם אף אחד פה.

הטלוויזיה נתקעה על פאקינג ערוץ הביוגרפיות ובפייסבוק הפרופיל שלי לא זמין.

אחותי החליטה לריב איתי שוב על נושא טיפשי ומטומטם, פאקינג טלפון, ואז עוד לעשות מזה פגיעה אישית ביחסנו. אני לא אתפלא אם מחר היא תבוא ותדבר איתי על זה שהריב היום היה תוצאה של תחושות פנימיות שהיא צוברת או בולשיט בסגנון.

וירושלים חונקת אותי. אי אפשר כבר שהכל קשור בהכל. התברר שאביגדור, הבחור בעל הנטייה לצוץ בעיתות משבר, שוב הגיח מעבר לפינה והתברר שהוא מכיר וקשור לחברים שלי, ממבשרת שלי. אוחחחחחח. איזה עצבים. עד שיש מקום שבו אני יכולה להיות שקטה שהדברים לא מתערבבים האחד בשני באים האנשים שיהרסו את האשליה הזאת:

"זהב שלי" לומד באקדמיה, בכיתה עם חברה של הבחור המיתולוגי בחייה של החברה הכי טובה שלי [שעם האקס שלה אני יוצאת], שחברתה הטובה הייתה עם אח של "זהב שלי", שחברתה הטובה של חברה הטובה יוצאת בדיוק עם טרומבוניסט אחד מהתזמורת, שהוא החבר הכי טוב של אביגדור, בשידוך של אביגדור, ש- כך מסתבר - כותב על קירות של אנשים מהשכבה שלי, שלמדו עם "זהב שלי" באקדמיה בעבר. אררגגג. בלתי אפשרי לנהל יחסים בלתי תלויים בירושלים הזאת.

אין לי איך לסגור פה. כוסאמק.