החיים ע"פ נופר ודנה:)

בזמן האחרון הרבה שיחות נוהלו..

הרבה אנשים נפתחו וסיפרו..

כן אין מה לעשות כזאת אני..מספרים לי..נפתחים אליי..נעזרים בי..ואני?אני שותקת..

צרודה מאד..אין לי מושג ממה..קצת חום..כאב גרון.

אניי יודעת שקשה לו..

אני אמרתי לו את זה גם בטלפון..שקורה שנגמר...

שכמעט בכית..ואמרת תודה..ו7שזה לא בסדר שאתה מדבר איתי רק שאתה ככה..

אמרתי לו ש:

"אין בעיה..הצורך שלך זה לדבר,הצורך שלי זה לשתוק ולהקשיב"

זה מה שעושה אותי כלכך טובה בשבילו..

זה היכולת שלי לא לסמוך על אף אחד..ולא להיפתח באמת..להגיד רק את מה שלא אכפת לי שידעו..ואת הדברים החשובים באמת להשאיר אצלי בבטן..

דנה

שמרגישה שנמאס לה להיות הפסיכולוג של כולם..

אבל משומה..אני תמיד פה להקשיב..

אולי כי אכפת לי יותר מידי?