טוב אז... עוד בלוג... יאיי!! אני ארשום פה פעם בשבוע, כי בבלוג הנוכחי שלי
אני לא מצליחה לכתוב כמו שאני אוהבת. אני לא רושמת לפי פרקים או משהו..
זה כמו... לא יודעת ><"
טוב.. אז אני ארשום D:. בלוג זה יתפרסם בבלוגי רק שיהיה לו חצי שנה או משהו כזה.
אבל אם מישהו ימצא את הבלוג הזה ויכיר אותי מהבלוג שלי, אל תפרסמו אבל תקראו בכיף,
לי לא אכפת (:
"בוקר!" אמר אבא וחיוך על פניו "בוקר" השבתי ופיהוק על שלי.
"הולכים היום לאנשהו?" שאלתי כהרגלי בימי שבת בבוקר.
"לא" אבא ענה כהרגלו בימי שבת בבוקר.
אם זה היה סרט אמריקאי,זה היה הרגע בו הייתם רואים אותי יושבת במכונית עם האפקט
המגניב הזה שיש להם, שרק הרקע משתנה ו.... ו... ואני אשתוק עכשיו...
אבל בגלל שזה בלוג ישראלי, ויש לנו תקציב מוגבל, תעשו לעצמכם דמיון
מודרך ותראו אותי עם דובי נחמד, ושמולי טלוויזיה שמשדרת שנות השבעים,
ואם לא הייתם מתעסקים בי, אלא בטלוויזיה, אולי הסיפור הזה היה יכול להיות
מצחיק. בשני המקרים זה לא היה מוביל לשום מקום.
בשלב מסוים נמאס לי מערוץ שלוש [נגמר שנות השבעים וקרוב רחוק זה לא הקטע שלי]
אז מהתמכרות אחת לשנייה, מחשב!!
"היי" מישהו מהמודבקים לצד השני של המסך אמר "היי" החזרתי.
"מה נשמע?"
"סבבה... אתה?"
"גם.. מה את עושה ערה בשעה כזאת?"
פתחתי את החלון של המסנג'ר ולא ממש הופתעתי לגלות שליד כל שאר השמות יש איקון של מישהו שמן ואפור.
"אתה ער בשעה כזאת"
"יש בזה משהו"
"מה?"
"מה מה?"
"מה יש בזה?"
"אוי דיי, את כזאת מצחיקה לפעמים"
"אוי והמחמאות האלה שלך הורסות אותי כל פעם מחדש"
"מה עושה?"
"שיחה אחת איתך מספיקה לי לשעות האלה של הבוקר."
...
"את לא שואלת מה איתי?"
"לא.."
"סתם רציתי לוודא.."
"אויס נו... טוב..."
"..."
"אתה לא תענה לי?"
"לא שאלת"
"אתה חייב להיות ילד קטן?"
"כן.. אבל זאת לא השאלה הנכונה"
"מה אתה עושה?"
"כלום (:"
מסקנה מימי שבת בבוקר: תתחילי להתעניין בקרוב רחוק, גם ככה אין משהו מעניין יותר לעשות.
א.ט.ד.מ.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
