לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מיומנו של אנטיפת


Death is nature's way of recycling human beings.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הזמן עובר, ואין כיוון באופק...


הזמן טס...

הייתי בטוח שישרא כבר סגרו לי את הבלוג, אבל שמחתי לגלות שהוא עדיין פעיל.

 

לקחתי חופש מהעבודה. להשתחרר קצת מהלחץ היומיומי, מהשגרה, מהאנשים...

בעיקר מהאנשים..

לא בא לי לחזור לשם, אבל במצב הנוכחי במשק, אני צריך לומר תודה. ויחד עם זאת אני לא מצליח למצוא כיוון ברור.

אני מת ללמוד משהו.

לעשות משהו עם החיים שלי. משהו גדול.

בזמן הזה הייתי קצת בחו"ל עם חבר טוב.

אנחנו מכירים המון המון זמן ויש לו קטע מוזר כזה עם תקשור.

הוא טוען שיש לו יכולת לתקשר עם אנשים מתים וחיים וגם עם עצמים דוממים, ושבעצם דרכם הוא יכול לחזות את העתיד.

כשהוא סיפר לי על זה, כמובן שהייתי קצת בהלם, וגם אכול קנאה.

הוא אמר לי שמרגישים את זה עלי, שהייתי רוצה שתהיה לי היכולת הזאת.

 

ואני אומר.

WHAT = THE = FUCK ?!

 

אני חושב שכל בן אדם היה מעוניין בכזאת יכולת. זה לא מרגיז שיש מישהו שיכול לראות עתיד של כל בן אדם אחר, חוץ מאותו בן אדם בעצמו?

זה באיזשהו מקום נותן לך אופציה לכוון את החיים שלך לכיוון הנכון, ולא סתם לתת להם "לזרום".

 

מאז זה סתם מציק לי, ומציק לי יותר שהוא חוזה דברים, ואין לי מושג אם זה נכון או לא.

באיזשהו מקום במהלך הטיול אפילו התחלתי לחשוב אם הוא באמת חבר כמו שתמיד חשבתי לעצמי.

 

חברה אחת מהעבודה התקבלה לתפקיד מאוד נחשב (שמן הסתם גם אני התמודדתי עליו) וזכתה.

לא שהיה לי סיכוי לעומתה. או לעומת כל אותם מאות האנשים שהגישו מועמדות. אבל עדיין. שמחתי בשבילה מאוד. ושמחתי שהיא בחרה לספר לי.

היא גם סיפרה לי שהחברים הטובים שלה (או ככה לפחות היא חשבה) כבר מסתכלים עליה אחרת. בעין מאוד צרה.

ייעצתי לה להתעלם כמובן. צרי עין לא באים בטוב לאף אחד.

 

חבר אחר שלי עבר מיונים לבצפר לאומנויות נחשב ביותר.

באיזשהו מקום שוב הקנאה תופסת מקום. כמובן שיחד עם זאת יש בי תחושה של שמחה לאיד- שזה שילוב מאוד מוזר אני חייב לציין..

כל אחד מוצא את עצמו. כולם. חוץ ממני.

כמו שזה נראה עכשיו (וככל הנראה גם בעתיד הקרוב), בקרוב הוא יקבל אישור קבלה לאותו בצפר, יעבור לעיר אחרת, וכך אני מאבד עוד חבר יקר.

האמנם?

אין לי מושג כבר מי החברים האמיתיים שלי, ואם אי פעם היו לי כאלה.

סביר להניח שלא.

בן אדם יכול להיות כל כך בודד?

גורל של אחד באמת נתון בידי חבריו?

למה כל הדברים האלה תמיד עולים לי לראש כל פעם מחדש?

 

מרגיז שגם אחרי שאני בוחר את האנשים שאני רוצה שיהיו החברים שלי בפינצטה, הם מתגלים כאנשים שונים לגמרי ממה שחשבתי.

יש אנשים שמתעוררים כל בוקר עם תשובות.

 

אני בינתיים מתעורר רק עם עוד ועוד שאלות.

שאלות

 

שאלות....

 

 

Lynx

נכתב על ידי , 28/4/2009 00:12   בקטגוריות אין חברים, אכזבה, בדידות, דיכאון, הגשמה עצמית, כבר קשה להסביר, כעס, כעס עצמי, לא מובן, תסכול  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ברוכים הבאים


"שימו לב כל היורדים בתחנת 'כדור הארץ': אנא היזהרו ביציאה מפתח המילוט......"

 

מזל טוב!
אתה חדש כאן? רואים... כל כך תמים... לא יודע עדיין כלום!

קח פרוספקט, אולי תצליח להחדיר משהו לראשך הריק. אחרי הכל, הפרסום כאן הוא שעובד!

 

"אל תרגיש בודד. אין לך סיבה!
כל שעליך לעשות הוא, לא להיות עצמך!

תתנהג בדיוק כמו כולם, תאהב את העולם, תאהב את החיים ותאהב את עצמך...

יאהבו אותך בחזרה!

היי! אתה מושלם! מוכשר! גאון!

אין בחורה שלא תיפול לרגליך. סטרייטים יהפכו הומואים למענך!

האהבה כבר דופקת בדלת, אל תהסס לפתוח!

כאן אין טעם לפתח אישיות, שכן אלה הכי מסוכנים... אף אחד לא אוהב קטרנים ונרגנים. היזהר והישמר!

חמש דקות של בכי תרחיק ממך כל עובד ושב! טעות טעות טעות!

אתה מרוויח מיליונים, חי בפאר, הכל ורוד ונוצץ...

מלא אור, אהבה ושמחה.

סורי, אבל כאן לא מכירים את הצבע השחור. רואים שאתה חדש... אל תדאג, אנחנו כאן, להדריך אותך שלב אחרי שלב. ניתן לך את כל הכלים הדרושים לך להצליח. מהשניה הראשונה שתנחת כאן, גש למשרדינו ומלא מספר טפסים.

בדרך ניקח לך את החיים [אבל אתה עדיין לא יודע], תהפוך לרובוט צייתן ללא חת!

כאן הכל שייך לנו.

לחלוק?

הצחקת אותנו. זה לא המוטו!

אל תהיה שונה. תצטרף! אל תמחה! אל תתנגד! פשוט אין טעם!

הניצחון תמיד שלנו ואיתנו, אז למה לא בעצם?"

 

"היי לוזר! ברוך הבא לעולם, ולארץ ישראל 2008-9!

אנחנו מקווים ששהייתך כאן תשרה עליך אווירה נינוחה, תכיר המון אנשים, ותלמד להסתדר עם כולם."

 

 

NEVER!

 

Lynx

נכתב על ידי , 10/10/2008 05:01   בקטגוריות אהבה, אין חברים, אכזבה, דיכאון, הגשמה עצמית, הכחשה, מוות, תסכול, פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חיוך מכוער


הוא נראה כל כך מושלם, אבל הוא יטעה כל אחד.

לפעמים בלי שיניים, ולפעמים עם. לבן, נוצץ ומזמין.

השיניים האלה..

הופכות ערפדיות.

ינעצו בצווארך ברגע שתסתובב, ותעצום את העיניים.

 

 

שוב רגשות של תסכול. שוב גל דכאוני. שוב הרצון להתבודד ולמות.

ומה שהכי מוזר לי בזה, שתמיד נדמה לי שאני מצליח לחדש לי עוד ועוד, כשבעצם הכל אותו דבר.

אנשים לא סימפטיים במיוחד.

אני חולם חלומות מוזרים ומנסה לפרש לי אותם למציאות- חלקם מתגלים כאמת, וחלקם... מתחילים לתפוס מקום בחיי.

 

החיוכים האלה.

 

אני שונא אותם במיוחד בתמונות. מתעב. לא יכול לראות את זה.

כולם כל כך מאושרים. ממה אתם מאושרים בדיוק? בזמן שאני יושב ומהרהר בכל דקה פנויה מתעסוקה שיש לי...

על מה שחור העולם, ולא הוגן, אתם מקבלים את הפלאש לפנים עם החיוך.

טוב לכם. אתם מרגישים מספיק בטוחים בעצמכם. עם החברים שלכם. אתם לא לבד.

מצאתם אהבת אמת. או סתם שקט נפשי.

ומדהים איך הכל נכנס לתמונה אחת.

מדהים איך הכל, מושלם, ורוד, נקי מלכלוך...

 

כל כך לא.

מכוער...

 

החיוך המושלם, כבר לא כל כך מושלם.

לא כשאני מסתכל עליו.

המראה מתרסקת.

מיליון מחשבות רצות לי בדיוק למרכז המוח.

Self Destruct in-

 

 

ומעבר לזה,אני מתקשה להביע את הרגש הזה במילים...

 

 

 

Lynx

נכתב על ידי , 10/1/2008 03:00   בקטגוריות אכזבה, בדידות, דיכאון, הגשמה עצמית, הכחשה, רוחניות, מוות, פסימי, שחרור קיטור, לא מובן, כבר קשה להסביר  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בן: 38

MSN:  בקשו ממני

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMadCatLynx אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MadCatLynx ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)