לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מיומנו של אנטיפת


Death is nature's way of recycling human beings.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הזמן עובר, ואין כיוון באופק...


הזמן טס...

הייתי בטוח שישרא כבר סגרו לי את הבלוג, אבל שמחתי לגלות שהוא עדיין פעיל.

 

לקחתי חופש מהעבודה. להשתחרר קצת מהלחץ היומיומי, מהשגרה, מהאנשים...

בעיקר מהאנשים..

לא בא לי לחזור לשם, אבל במצב הנוכחי במשק, אני צריך לומר תודה. ויחד עם זאת אני לא מצליח למצוא כיוון ברור.

אני מת ללמוד משהו.

לעשות משהו עם החיים שלי. משהו גדול.

בזמן הזה הייתי קצת בחו"ל עם חבר טוב.

אנחנו מכירים המון המון זמן ויש לו קטע מוזר כזה עם תקשור.

הוא טוען שיש לו יכולת לתקשר עם אנשים מתים וחיים וגם עם עצמים דוממים, ושבעצם דרכם הוא יכול לחזות את העתיד.

כשהוא סיפר לי על זה, כמובן שהייתי קצת בהלם, וגם אכול קנאה.

הוא אמר לי שמרגישים את זה עלי, שהייתי רוצה שתהיה לי היכולת הזאת.

 

ואני אומר.

WHAT = THE = FUCK ?!

 

אני חושב שכל בן אדם היה מעוניין בכזאת יכולת. זה לא מרגיז שיש מישהו שיכול לראות עתיד של כל בן אדם אחר, חוץ מאותו בן אדם בעצמו?

זה באיזשהו מקום נותן לך אופציה לכוון את החיים שלך לכיוון הנכון, ולא סתם לתת להם "לזרום".

 

מאז זה סתם מציק לי, ומציק לי יותר שהוא חוזה דברים, ואין לי מושג אם זה נכון או לא.

באיזשהו מקום במהלך הטיול אפילו התחלתי לחשוב אם הוא באמת חבר כמו שתמיד חשבתי לעצמי.

 

חברה אחת מהעבודה התקבלה לתפקיד מאוד נחשב (שמן הסתם גם אני התמודדתי עליו) וזכתה.

לא שהיה לי סיכוי לעומתה. או לעומת כל אותם מאות האנשים שהגישו מועמדות. אבל עדיין. שמחתי בשבילה מאוד. ושמחתי שהיא בחרה לספר לי.

היא גם סיפרה לי שהחברים הטובים שלה (או ככה לפחות היא חשבה) כבר מסתכלים עליה אחרת. בעין מאוד צרה.

ייעצתי לה להתעלם כמובן. צרי עין לא באים בטוב לאף אחד.

 

חבר אחר שלי עבר מיונים לבצפר לאומנויות נחשב ביותר.

באיזשהו מקום שוב הקנאה תופסת מקום. כמובן שיחד עם זאת יש בי תחושה של שמחה לאיד- שזה שילוב מאוד מוזר אני חייב לציין..

כל אחד מוצא את עצמו. כולם. חוץ ממני.

כמו שזה נראה עכשיו (וככל הנראה גם בעתיד הקרוב), בקרוב הוא יקבל אישור קבלה לאותו בצפר, יעבור לעיר אחרת, וכך אני מאבד עוד חבר יקר.

האמנם?

אין לי מושג כבר מי החברים האמיתיים שלי, ואם אי פעם היו לי כאלה.

סביר להניח שלא.

בן אדם יכול להיות כל כך בודד?

גורל של אחד באמת נתון בידי חבריו?

למה כל הדברים האלה תמיד עולים לי לראש כל פעם מחדש?

 

מרגיז שגם אחרי שאני בוחר את האנשים שאני רוצה שיהיו החברים שלי בפינצטה, הם מתגלים כאנשים שונים לגמרי ממה שחשבתי.

יש אנשים שמתעוררים כל בוקר עם תשובות.

 

אני בינתיים מתעורר רק עם עוד ועוד שאלות.

שאלות

 

שאלות....

 

 

Lynx

נכתב על ידי , 28/4/2009 00:12   בקטגוריות אין חברים, אכזבה, בדידות, דיכאון, הגשמה עצמית, כבר קשה להסביר, כעס, כעס עצמי, לא מובן, תסכול  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחכה בתור


מסתכל סביבי ושוב רואה את אותם מראות.

מראות שקופות, מראות קשים, מראות.

 

"גם זה יגיע, צריך לחכות בסבלנות" - אני מנסה לעודד את עצמי.

 

"גם למוות צריך לחכות בתור!" - אני כבר מקצין את הפסימיות.

 

זה יבוא? או שלא?

בדידות אוכלת מבפנים אנשים!

לא כיף ולא משתלם להיות בודד.

 

אני ממשיך לנסות, וכל פעם מחדש לא הולך לי!

זה סוג כזה של גורל או מזל, או שניהם ביחד...

ומעבר למילים ריקות, והמחשבות האינסופיות על העתיד, ועל המצב שלי היום,

הזמן רץ כאילו אין מחר. והמחר הזה מגיע.

 "גם מחר מחכה היום בתור"

 

כל אחד מחכה בתור למשהו, למישהו, לאנשהו..

גם אני נמנה בין אלה בתור.

אבל ההבדל היחיד הוא,

שאני מחכה בתור- לאף אחד.

 

כיפ-חיים

 

 

Lynx

נכתב על ידי , 23/6/2008 01:08   בקטגוריות אין חברים, אכזבה, אני שונא את עצמי, בדידות, דיכאון, הכחשה, התאבדות, כבר קשה להסביר, כעס, כעס עצמי, מוות, תסכול  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבחור שאוהבים לשנוא


אני לא כועס
אני לא כועס
אני לא כועס
אני לא כועס
אני לא כועס

 

אני לא כועס!

טוב נו אני כן...

אבל מה אפשר לעשות?
זהו ששומדבר.
גם היום יצאו כמה אנשים מהעבודה שלי בסביבות גילי, וככה אני מהצד, שומע הכל..
אנשים שאתה מדבר איתם וצוחק איתם כל היום...
ובסוף יוצא כאילו הם לא סופרים אותך בכלל.

אני לא מבין את זה
מה חסר בי?
מה לא בסדר איתי שאנשים לא רוצים להיות איתי?
אוקי, אני לא מושלם, אבל גם אף אחד אחר לא! (נראה לי..)

העיקר הוא לא לכעוס.
אין לי על מה לכעוס על אנשים שלא רוצים אותי- בסופו של דבר, להם יש אחד את השני...
יש לי רק לכעוס על עצמי.

לשנוא את עצמי.

להביא את עצמי להרג- נפשי (ואני כבר בשלבי גסיסה)

אני שונא את עצמי.
שונא את החיים שלי.
שונא את ה"חברים" שלי, שקוראים לי (כרגיל) רק כשהם צריכים משהו.
שונא אותו.
ושונא אותה.
אני מלא שנאה לכל דורש...

כל ערב אמא שלי שואלת אותי מתי אני אתעורר למחרת..
אני תמיד עונה בתשובה: "אני מקווה שאני לא אתעורר..."

תמיד יש תקווה?

Lynx

 

נכתב על ידי , 21/4/2008 01:53   בקטגוריות בדידות, אכזבה, דיכאון, אין חברים, הכחשה, התאבדות, פסימי, כעס עצמי, תסכול, כעס, אני שונא את עצמי, כבר קשה להסביר  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בן: 38

MSN:  בקשו ממני

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMadCatLynx אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MadCatLynx ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)