?...Why so alone
[=Don't Worry, Be Happy |
 כינוי:
Relax_Man בן: 29
מצב רוח כרגע:  פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
כמה דברים קרו...+שנה חדשה...
זה ממש מוזר. כל פעם שקורה דבר קטן בחיים שלי, דפוק ככל שיהיה אני כותב עליו. וכל פעם שקורה משהו קצת יותר שונה מהרגיל, אני לא כותב עליו כלום. אז זה הזמן להשלים פערים.
בסוף השבוע (הקודם...) זה עוד היה חוש. אז נפגשתי עם שיר ביומיים האחרונים שלפני החוש. סוף סוף שתינו שוקו בארומה! והיא אהבה את זה. [אין בן אדם שלא יאהב את זה. אפילו יצורים שהם לא בני אדם אוהבים את זה.] וראינו את סגן השטן (להתרחק מהסרט הזה! במיוחד שזה 1 בלילה, אתם בני 11 ואין לכם ניסיון בסרטי אימה. זה קרה ךי. עד היום {שאני בן 13} יש לי טראומות מזה=]]
באותו יום היא ביקשה ממני ללכת איתה יום למחרת למפגש ישרא. שיר יכולה לשכנע כל אחד [לפחות אותי] לעשות כל דבר. אז הסכמתי.
הלכנו לעזריאלי. עשינו כמעט הכול, חוץ מלמצו את המפגש (XD).
אכלנו בסובארו (אכלנו פיצה מגעילה, בעמידה וזה היה מעצבן.).
וחיפשנו לשיר, איך לא, כובע סנטה קלאוס. אין את זה בשום מקום! בסוף חברה שלה מצאה לה את זה בשוק ב5 שקל...
הגענו לשם עם חברה של אמא שלי (שבאה לבקר את אמא שלי. ובגלל שהיא גרה רחוק, אז היא באה כל כמה זמן לכמה ימים). שיר רצתה שניסע לשוק, אבל ניסיתי לשכנע אותה לרדת מזה. למזלי חברה שלה ביטלה. אני לא נוסע באוטובוס בשום מצב! וירד גשם ממילא... (שיר, תנסי היום לנסוע באוטובוס. עם המצב היום, מה שאמרתי לך שיקרה עוד יקרה!).
וקיבלתי עוד ניסיון בכיתבה עיוורת! כמעט את כל הפוסט הזה כתבתי עיוור, במעט ב100% הצלחה!
ובסוף חזרנו הביתה (היא לבית שלה ואני לבית שלי).
ובאותו יום אכלתי בקאי! אני אוהב את המקום הזה...
ואני לא מצליח לזכור עוד דבירם שקרו לי השבוע הזה... חוץ מ... הגעתי לבצפר. היה יום חרא. חיפשתי את לואיזה כדי לתת לה את העבודות (שהלכתי לישון שוב ב4 בגללן... בעצם ב3:15...)
ובגלל זה, חטפתי אתמול מיגרנה. לא סתם מיגרנה, אלא הכי חזקה שהייתה לי עד היום. נשבע. היא נגמרה רק לפני כמה שעות, ע"י 2 נורופנים ואקמול פוקוס. ואיך לא, הרבה שעות שינה. כמובן שהיא הייתה נגמרת מהר יותר, אם לא הייתי צריך לעשות שיעורים וללמוד עם המורה הפרטי שלי טימתומטיקה. הבעיה היא, שכל פעם שניסיתי לישון, כמעט והצלחתי, חטפתי עוד התקפי חרדה מחורבנים (תירגעו... הם קלים מאוד... אני מרגיש חנק וקוצר נשימה ואז יש לי כל מניי שיטות הירגעות...) וחזרתי לעשות שיעורים.
מחר אני חושב שאני אלך לבצפר...
ואךי לא... הגיע הרגע, סוף שנה אזרחית... איך זה?? כל כך מהר... רגע, לא היה לפני שבוע 6.6.06? ולא היה לפני יומיים 7.7.07? ורגע, לא רק לפני חצי שעה התחילה האולימפיאדה ב8.8.08? מוזר...
ומצטער - בטח יקראו לי משתמט... אני לא מבריז מחר. אני יודע שזה יום ההברזה הארצי, ואני יודע שהיה אפשר להודיע למורה עד היום בכתב או בטלפון ואז מחר נחשב חיסור מוצדק (כי יש כמה נוצרים בבית ספר, והם חוגגים את הסילבסטר).
נו.. אני לא יכול להרשות לעצמי את כל החיסורים האלה... גם ככה יש לי מספיק (אני בין התלמידים עם הכי הרבה חיסורים בבצפר...).
אז מה אני אעשה? רשימת מטלות לשנה החדשה? יופי לי... מה הן יכולות להיות? לא לעוף מבצפר (אני בין הכיתות הכי חזקות בארץ...) לחסן את זואי וקרמבו ולהיכנס לכושר? (טוב אולי לא...). אני לא אוהב את כל הקטעים האלה של משימות לשנה החדשה, אבל אני כן עושה הכול בלוח שנה... (תיזמונים, שיעוירם פרטיים וכאלה... אני לא מסוגל לסמוך על הזיכרון שלי...)
וואה, הפוסט הזה יותר קצר משחשבתי שהוא יהיה (כן הפוסט עומד להיגמר, איזה כיף לא? חארות.)
אז באמת... שנה חדשה... מה זה משנה? אין חשיבות לזמן ממילא. אתם בטוח מבינים איזה מהר הוא עובר. איזה קטע, כבר התחתם את הפוסט וכבר סיימתם... איך עברו ה4 דקות האלה? מהר לא? דברו איתי ב2010 ותראו איך הזמן יעבור מהר.... אני בטוח שעד שתסיימו את הפוסט הזה, לא תרגישו שיעברו אפילו 5 דקות וכבר תקראו את הפוסט הזה, רק מותאם ל2010. (הזמן עובר לאט רק בשיעורי ספרות, לשון תנאחס ואיך לא, הנוראים מכל - היסטוריה ופיזיקה).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
