 כינוי:
Relax_Man בן: 29
מצב רוח כרגע:  פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
כמה דברים קרו...+שנה חדשה...
זה ממש מוזר. כל פעם שקורה דבר קטן בחיים שלי, דפוק ככל שיהיה אני כותב עליו. וכל פעם שקורה משהו קצת יותר שונה מהרגיל, אני לא כותב עליו כלום. אז זה הזמן להשלים פערים.
בסוף השבוע (הקודם...) זה עוד היה חוש. אז נפגשתי עם שיר ביומיים האחרונים שלפני החוש. סוף סוף שתינו שוקו בארומה! והיא אהבה את זה. [אין בן אדם שלא יאהב את זה. אפילו יצורים שהם לא בני אדם אוהבים את זה.] וראינו את סגן השטן (להתרחק מהסרט הזה! במיוחד שזה 1 בלילה, אתם בני 11 ואין לכם ניסיון בסרטי אימה. זה קרה ךי. עד היום {שאני בן 13} יש לי טראומות מזה=]]
באותו יום היא ביקשה ממני ללכת איתה יום למחרת למפגש ישרא. שיר יכולה לשכנע כל אחד [לפחות אותי] לעשות כל דבר. אז הסכמתי.
הלכנו לעזריאלי. עשינו כמעט הכול, חוץ מלמצו את המפגש (XD).
אכלנו בסובארו (אכלנו פיצה מגעילה, בעמידה וזה היה מעצבן.).
וחיפשנו לשיר, איך לא, כובע סנטה קלאוס. אין את זה בשום מקום! בסוף חברה שלה מצאה לה את זה בשוק ב5 שקל...
הגענו לשם עם חברה של אמא שלי (שבאה לבקר את אמא שלי. ובגלל שהיא גרה רחוק, אז היא באה כל כמה זמן לכמה ימים). שיר רצתה שניסע לשוק, אבל ניסיתי לשכנע אותה לרדת מזה. למזלי חברה שלה ביטלה. אני לא נוסע באוטובוס בשום מצב! וירד גשם ממילא... (שיר, תנסי היום לנסוע באוטובוס. עם המצב היום, מה שאמרתי לך שיקרה עוד יקרה!).
וקיבלתי עוד ניסיון בכיתבה עיוורת! כמעט את כל הפוסט הזה כתבתי עיוור, במעט ב100% הצלחה!
ובסוף חזרנו הביתה (היא לבית שלה ואני לבית שלי).
ובאותו יום אכלתי בקאי! אני אוהב את המקום הזה...
ואני לא מצליח לזכור עוד דבירם שקרו לי השבוע הזה... חוץ מ... הגעתי לבצפר. היה יום חרא. חיפשתי את לואיזה כדי לתת לה את העבודות (שהלכתי לישון שוב ב4 בגללן... בעצם ב3:15...)
ובגלל זה, חטפתי אתמול מיגרנה. לא סתם מיגרנה, אלא הכי חזקה שהייתה לי עד היום. נשבע. היא נגמרה רק לפני כמה שעות, ע"י 2 נורופנים ואקמול פוקוס. ואיך לא, הרבה שעות שינה. כמובן שהיא הייתה נגמרת מהר יותר, אם לא הייתי צריך לעשות שיעורים וללמוד עם המורה הפרטי שלי טימתומטיקה. הבעיה היא, שכל פעם שניסיתי לישון, כמעט והצלחתי, חטפתי עוד התקפי חרדה מחורבנים (תירגעו... הם קלים מאוד... אני מרגיש חנק וקוצר נשימה ואז יש לי כל מניי שיטות הירגעות...) וחזרתי לעשות שיעורים.
מחר אני חושב שאני אלך לבצפר...
ואךי לא... הגיע הרגע, סוף שנה אזרחית... איך זה?? כל כך מהר... רגע, לא היה לפני שבוע 6.6.06? ולא היה לפני יומיים 7.7.07? ורגע, לא רק לפני חצי שעה התחילה האולימפיאדה ב8.8.08? מוזר...
ומצטער - בטח יקראו לי משתמט... אני לא מבריז מחר. אני יודע שזה יום ההברזה הארצי, ואני יודע שהיה אפשר להודיע למורה עד היום בכתב או בטלפון ואז מחר נחשב חיסור מוצדק (כי יש כמה נוצרים בבית ספר, והם חוגגים את הסילבסטר).
נו.. אני לא יכול להרשות לעצמי את כל החיסורים האלה... גם ככה יש לי מספיק (אני בין התלמידים עם הכי הרבה חיסורים בבצפר...).
אז מה אני אעשה? רשימת מטלות לשנה החדשה? יופי לי... מה הן יכולות להיות? לא לעוף מבצפר (אני בין הכיתות הכי חזקות בארץ...) לחסן את זואי וקרמבו ולהיכנס לכושר? (טוב אולי לא...). אני לא אוהב את כל הקטעים האלה של משימות לשנה החדשה, אבל אני כן עושה הכול בלוח שנה... (תיזמונים, שיעוירם פרטיים וכאלה... אני לא מסוגל לסמוך על הזיכרון שלי...)
וואה, הפוסט הזה יותר קצר משחשבתי שהוא יהיה (כן הפוסט עומד להיגמר, איזה כיף לא? חארות.)
אז באמת... שנה חדשה... מה זה משנה? אין חשיבות לזמן ממילא. אתם בטוח מבינים איזה מהר הוא עובר. איזה קטע, כבר התחתם את הפוסט וכבר סיימתם... איך עברו ה4 דקות האלה? מהר לא? דברו איתי ב2010 ותראו איך הזמן יעבור מהר.... אני בטוח שעד שתסיימו את הפוסט הזה, לא תרגישו שיעברו אפילו 5 דקות וכבר תקראו את הפוסט הזה, רק מותאם ל2010. (הזמן עובר לאט רק בשיעורי ספרות, לשון תנאחס ואיך לא, הנוראים מכל - היסטוריה ופיזיקה).
| |
נגמרו לי כבר כל הרעיונות לכותרת (למרות שזה גם רעיון)
היום הפוך, קודם פוסט חיים ואחר כך סיפור מחשבתי (שם דפוק הא?)
לפחות יש חופש, למרות שזה לא ממש חופש, כי אני צריך ללמוד כמעט כולו. אבל, עדיין, יש!
השגתי עוד אלבום של Seether (חח תבינו לבד איך).
ובבצפר היה יום עמוס... היה את הפיקניק המעפן הזה (נתנו לנו לכת איזה 40 דקות אלזיה חורשה בכפר).
ובדרך עברנו בבית קברות, חח עם מצבות והכול!
היה די סבבה דווקא בפיקניק. כמעט כולו נחתי, אכלתי חמצוצים (היו שם בין השיחים, והם היו טעימיםם) וזהו, אה וכן. אכלתי לחם עם שוקולד.
זהו... חזרנו לכיתה, היה פיזיקה עם ולדי (ובאמת קראתי לו ככה בטעות, ואז מהר תיקנתי את זה לולדימיר. זה היה כזה: "סליחחה, ולדי, אה מיר,).
ובפיקניק היו לי דיונים מעניינים. כמו, מה יותר מצחיק בסרט?
א) בן אדם שמספר בדיחות
ב) בן אדם שמנסרים לו את הרגליים
ג) בן אדם שמספר בדיחות גרועות, ואז מנסרים לו את הרגליים
ד) בן אדם שמספר בדיחות בזמן שמנסרים לו את הרגליים.
(ד ברור!!!).
וזהו. זה היום שלי.
למה, למה, למה? למה לא יכול להיות הכל פשוט? למה הכל מסובך? למה אין שליטה על כלום? למה אי אפשר לעצור את העולם ולרדת ממנו?
אני רוצה להיות עם עצמי, כיום זה לא אפשרי.
אנשים רוצים שקט, והם חושבים שהם מוצאים אותו, אבל איך יש לך שקט, אם אתה לא מצליח למצו את עצמך אפילו חושב? למה אנחנו חייבים להיות עופים בבעיות של המדינה, בסיכסוכים בין-מדיניים, למה? לא יכולים לתת לנו חיים פשוטים ומנותקים המעולם? למה חייבות להיות השיעורת הלבנות האלה?
לא עדיף לתת לכל בן אדם שליטה על החיים שלו, בלי מיסים, בלי מעקב, פשוט... בלי כלום.
חיים שקטים ועצמאיים.
אלה הם מחשבותיי, הן קצת עמוסות ואני צריך זמן לעסות בהן סדר, בגל זה כל הקטע הוא קצר ולעניין.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
