מה עוד אפשר לעשות?
זה היה אחד הימים האלה, ימי חמישי הנוראיים האלה.
אחד מאותם הימים שליפניהם היה לילה חסר שינה.
לא ביגלל שלא ישנת, אלא ביגלל שהיתעוררת כל הזמן מסיוטים, מיתושים,
רציתי לישותות, רצית לשירותים ואיזה מישהו טעה במיספר והיתקשר אלייך 5 פעמים.
או שהוא לא טעה במיספר, כי לא באמת הקשבת, אמרת שזאת טעות וניתקת.
רק אתה נירדם ואתה מיתעורר.
אחרי לילה כזה אתה מיתעורר בבוקר. מוקדם. וצריך ללכת לעבודה ואתה לא רוצה.
אתה רק חושב על מתי יהיה אפשר לישון ומבטיח לעצמך שברגע שאתה חוזר הביתה אתה הולך לישון.
אבל אתה קם, מיתקלח, מצחצח שיניים, מיתלבש ויוצא. בדרך לעבודה כבר ניראה לך שהיום הזה יותר מידי ארוך,
ושהוא היה צריך להיגמר כבר מיזמן. אבל אתה חושב שזה בסדר, פשוט לוקח לך זמן להיתעורר וכשזה יקרה
הכל יהיה בסדר. אתה מגיע לעבודה, ושום דבר לא מישתנה וגם שם הכל לא הולך כמו שצריך.
הכל קשה, מעצבן ושום דבר לא מצליח. אתה רב עם אנשים ואתה עצבני כל היום.
בדרך הביתה אתה פוגש חבר ישן, שאם הייתה פוגש אותו ביום אחר הייתה שמח נורא
ומזמין אותו הביתה לישתות משהו ולדבר. אבל אתה עייף. אתה אומר לו שלום, ואז אומר שאתה ממהר וממשיך הביתה.
מחר תיתחרט על זה.
בדרך הביתה אתה ניזכר שהבטחת לבוא ליום הולדת של חבר. אתה ניכנס הביתה, מיתיישב, ומחליט
שאתה לא הולך לשום מקום נישאר בבית לישון.
אתה נישכב במיטה, אחרי 2 דקות כשאתה כבר חצי רדום הפלאםון מצלצל..
"הלו?"
"כן, מה נישמע?"
"הכל בסדר עייף קצת"
"מה אתה יושן הערתי אותך?"
"לא מה פיתאום... רק חזרתי מהעבודה."
"הבנתי.. טוב מתי אתה בא?"
"עוד חצי שעה אני אצלך"
"סבבה"
מיתנתקים.
אתה שוכב עוד דקה. קם מיתקלח מיתלבש ויוצא.
עייף.. תשוש... אין כוח לכלום.. עצבני... הולך לאיפה שהו.
מגיע לשם.
מכיר רק חצי מהאנשים, אבל זה לא נורא לא באמת אכפת לך.
רואה מישהי יפה.
מיסתכל עליה כמה דקות ובו זמנית מחפש את איש היומולדת.
לא סתם יפה, יש בא משהו מיוחד.
מישהי שאתה ממש יכול להיתאהב בא.
חושב לעצמך שאתה חייב לדבר איתה במהלך הערב.
פוגש את איש היומולדת. הוא לוקח אותך לישתות. שותים מהר כוסית ועוד אחד,
ועוד פעם ועוד ואז מישהו מערבב לך משהו בכוס ואז מעבירים לך איזה סיגריה מוזרה
ואתה מתחיל להיתשתש וכל זה בנוסף לעיפות שלך מאותו היום.
אתה שוכח מאותה אחת יפה ומיחדת... שוכח שאתה בכלל יכול להיתאהב.
זוכר אבל שלהיזדיין אתה יכול... רוקד אם אחת אם אחרת... הם מעצבנות אותך...
יש בהן משהו שדוחה אותך.
רואה אותה את אותה אחת.
מתחיל ללכת לכיוון שלה, ואז כמה חברים טופסים אותך ולוקחים אותך לישתות בכוח.
ועוד פעם אחת שתיים שלוש ארבע כוסיות. הפעם כבר יותר גדולות מהקודמות.
אתה רוצה לשבת... ואתה רוצה קצת שקט כל המוזיקה והאנשים האלה לא עושים לך טוב.
אתה ניכנס לאחד החדרים.. מיתיישב על הספה.
אחר כך אתה מיתעורר כבר בבוקר. על המיטה ממול יושנים גבר ואישה... קם עדיין עייף
הראש כואב, אתה רוצה מים קרים או משהו אחר לישתות, הקיבה עושה בעיות למרות שלא אכלת כבר יממה לפחות
ואולי ביגלל זה בעצם היא עושה בעיות.
אתה ניזכר באותה אחת. היא כבר לא שם. אף אחד לא יודע מי היא אבל כולם זוכרים אותה.
מישהי הביאה אותה לשם היא לא הכירה אף אחד.
חוזר הביתה. שקט. אתה מתחיל להישתגע. מדליק מוזיקהקלה ושקטה.
וחושב לא נורא. היום אני יילך לישון מוקדם ומחר הכל יהיה בסדר. והיא אני עוד יפגוש אותה מתישהו בטוח ואם לא אז.. לא.
הולך למיטה... שוכב... אחרי שתי דקות כשאתה כבר מתחיל להירדם מצלצל הפלאפון.
"הלו?"
"כן, מה נישמע?"
"בסדר אתה זוכר שיש היום מסיבה אצלי בבית והבטחת לבוא?"
"כן"
"מה הערתי אותך ? אתה יושן?"
"לא"
"מתי תיהיה אצלי?"
"40 דקות מקסימום שעה"
"סבבה"
שוכב עוד דקה במיטה וקם......
יצא לא משהו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
