הנה לצערי אחרי כל הזמן שביליתי אם כל החברים בדירה הישנה הגיעה הזמן לעבור דירה ולמה כי היינו בסכירות ומכרו את הדירה.
מנקודת מבת אחת זה לא ממש נורא אבל זה רחוק מהכל
החברים שלי-הם לא פה ובשכונה החדשה מי יודעה איזה ילדים מתורפים יש פה.
הצחוקים-כל הדברים שהייתי צוחקת עליהם ביחד אם כולם גם הם לא קיימים
והכי חשוב זה הדירה אצמה-כל בוקר הייתי כמה ואומרת לעצמי עכשיו אני יצא למרפסת ויראה את הים היפה וכמה ילדים אם תיק אל הגו מוכנים ללכת לבית הספר ולפעמים אפילו כמה ילדים חמודים קטנים שסתם יוצאים אם ההורים לטיול.
אבל הדבר החדש שבא במקום כל הדברים האלה זה
סבל-חבל שאני לבד בעולם.
שיעמום-אנני יתקשר לאחד החברים והם יצליחו לסנן אותי כי אני לא לידם כדי לגלות אם זה נכון או לא.
ובסוף זה מוביל לדמאות.
אני חושבת שאם היו אומרים להגדיר את המילה לעבור דירה הייתי מגדירה אותה לעבור מהגן עדן לגהנום אם אנשים אחרים
דברים משונים בכי התעצבנות השתגעות.
לפעמים אני קמה בבוקר ואומרת לעצמי אלה לא ההורים שלי זאת לא אחותי אלה לא החברים ולא בית הספר שלי
אני יודעת שבעוד כמה שעות אני כמה מהמיטה בדירה הישנה ומגלה שכל זה סתם סיוט אחד גדול ושאני שוכבת במיטה שלי ויושנת כמו תינוקת.
שכל הסיוטים האלה לא יקרו יותר ואם זה לא חלום הכל יסתדר.
אבל איך הכל יסתדר עברו חודשיים וכ-ל-ו-ם לא הישתנה אולי כמות הדמעות שזולגות באצמן נהיתה יותר קטנה אבל חוץ מזה שום דבר טוב לא יצא מזה
יש רק 2 אנשים בעולם שבאמת מבינים ובאמת מנסים לעזור לי ולא אכפת לי שאחת החברות שלי תיקרא את זה ותיפגע כי זה ממש נכון
ואלה מאשה וקרן ואולה עוד ילדה שהקרתי באינטרנט דיאנה היא באמת מתוקה^_^
רק להגיד את השמות שלהן גורם לי להיות מאושרת^_^
בי בי לבנתיים אני אחזור שיהיה משהוא יותר מעניין לספר.
בנתיים כמה תמונות שמצאתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
