אני הייתי ביחד איתה על מין הר כזה עם צוק. המון חול. הזכיר לי קצת את הרי אילת. כמה זמן לא ראיתי אותה. אבל זה הרגיש כאילו אנחנו החברות הכי טובות, וכאילו אנחנו תמיד הולכות למקום הזה. ישבנו ביחד והסתכלנו על הנוף שמתחתנו. אני לא כל כך זוכרת מה ראיתי למטה אבל אני זוכרת שפחדתי להתקרב יותר מדי כי זה היה כל כך גבוה. ואז פתאום היא נעלמה ונשארתי במקום הזה לבד. ואז ניזכרתי שהיא הבטיחה לי שהיא תשאר לחכות איתי עד שהוא יגיע. אבל היא כבר לא הייתה שם. החלטתי שהיא כניראה הולכת להזעיק עזרה והיא עוד מעט תחזור. להזעיק עזרה בשביל מה?
ואז הוא הופיע, גם אותו לא ראיתי שנים. התגעגתי.. שמחתי לפגוש אותו והייתי נבוכה מזה שכעסתי עליו שהוא איחר בכמעט שעתיים.
הלכתי איתו ביחד למין מערה כזאת קטנה עם דלת. היינו שם לבד ואז הוא הוציא סכין ורדף אחרי במקום הפיצפון הזה. ניסיתי לברוח ופחדתי ממנו אבל גם אהבתי את זה. זה הרגיש כמו משחק מצד אחד ומצד שני הרגשתי שאני באמת בסכנה. והוא חייך. ואז כאילו יצאתי מהגוף שלי וראיתי מה קורה מעבר לדלת של המערה בזמן שאני זועקת לעזרה ומנסה לפרוץ את הדלת ללא הצלחה.. ראיתי עוד אחת שפגשתי לא מזמן באוטובוס אבל לפני זה לא ראיתי אותה מאז החטיבה והאמת, טוב שכך.. היא ישבה מעבר לדלת והתעסקה עם איזה שהם ניירות. אולי שיעורי בית? והדפיקות שלי על הדלת נורא הפריעו לה. במקום לנסות לעזור לי ולפתוח את הדלת היא זזה כמה צעדים קדימה כדי להמשיך לעבוד בשקט. ואז איכשהו יצאתי מהמערה. אולי היא בכל זאת החליטה לעזור לי?
ופגשתי אותה שוב, את זאת שאז הבטיחה לחכות איתי ונעלמה. פתאום הבנתי למה היא הזעיקה עזרה. אבל היא הייתה לבדה והגנה עלי בעצם נוכחותה. ברגע שהיא הופיעה הוא חזר להיות הוא. חמוד כרגיל ולא מאיים.
אחד החלומות היותר מוזרים שהיו לי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רעות ולא אחרת