אז אני כן אכתוב פוסט. מכיוון שכרגע אין לי אל מי להתקשר בפתאומיות ולדבר על הנושא, ומכיוון שאני לא רואה טעם בבהיה בקירות... אני כותבת פוסט. למרות שבזמן האחרון אני מצטערת על כל דבר שאני כותבת או אומרת, מכיוון שאני מרגישה שהמילים שאני אומרת לא טובות מספיק, הנושאים חוזרים על עצמם שוב ושוב... ומכיוון שלגמרי בכללי, אין לי כוח לשיחות משום שמיד אחריהן אני מוצאת את עצמי משננת אותן ועוברת על כל הטעויות שעשיתי במהלך השיחה. זה מעייף.
ועכשיו אני חושבת לעצמי עד כמה נדוש לומר את כל זה, מכיוון שבכל בלוג וחצי יש מישהו שכותב עד כמה הוא מסכן והחיים שלו קשים. אותי, אישית, זה מחליא. ועכשיו אני עושה את אותו הדבר? לאן הגעתי... אבל בסדר, לפחות עברתי מהקיצוניות שאליה אני רוב הזמן דובקת שאומרת שאסור לי אף פעם להרגיש תחושות כאלו מכיוון שזה נחות להרגיש רע בקשר לעצמך כשדברים הרבה יותר גרועים קורים לאנשים אחרים כל הזמן.
And now I may go back to my old self :) Horray
כמה שאני מתחשבת בעצמי - בדיוק לקראת החגים התחלתי להרגיש מועקה בזמן שאני קוראת במשך 3 שעות בביה"כ עד כמה אלוהים גדול, נורא וגיבור (למרות שזוהי קהילה קונסרבטיבית והיא גמישה יותר בכל הקשור לתפילות והכוונות שלהן).
אני מסבכת הכל כל כך... מה אני עושה? החיים היו כל כך הרבה יותר קלים אם פשוט הייתי דובקת לאמונה כלשהי ואומרת שישות כלשהי היא החזקה והעולם ילך כפי שהיא בנתה אותו. או שהייתי אומרת שאין כל סיכוי שישות כלשהי יצרה אותנו במודע או לא במודע, מכיוון שכך ההגיון והמדע אומר.
לא לא לא... לילך לא עושה כאלו דברים. אני חייבת לגרום לעולם להיות כל כך הרבה יותר מסובך- ואני אקרא לעצמי אגנוסטית.
כרגע אני במשבר - כרגע, אני מרגישה לא נוח במיוחד בערב שישי, למרות שהרבה מאוד שנים אני אומרת שלא משנה מהי ההבנה שלי לגבי העולם, שמירת מסורת היא פשוט דבר נחמד... להמשיך את מה שהדורות לפני עשו, בלי קשר לאמונה באל. ועכשיו הגעתי למצב (שאני מאמינה שיעבור בקרוב) בו אני מרגישה אי נוחות עם מילים שמסבירות עד כמה אלוהים הוא נפלא. כי אני פשוט לא מרגישה שהאלוהים הזה, אם בכלל יש אחד, הוא זה שגרם להיווצרות היקום.
ואני לא חושבת שאם יש אלוהים כל כך חזק ונעלה, הוא צריך את כל תשומת הלב הזו כדי להמשיך להתקיים... באמת, מי אנחנו - בני האדם הנחותים לה', שנחשוב לעצמינו שיש לנו את כל הכוח להשפיע עליו. אני מאמינה שאם יש אל כלשהו, הוא לגמרי מחוץ להישג ידינו.
המחשבה על גודל היקום הזה, המחשבה על זה שאני אפילו לא יכולה לתאר לעצמי את הגודל של כל מה שמתרחש מחוץ לכדור הארץ, גורם לי לחשוב שאין סיכוי שיצור שיצר את כל זה אפילו מקשיב לנו. אנחנו כל כך קטנים.
כל כך הרבה דברים שדתות מתארות, גורמים לי להרגיש שהן אנושיות מידי בכדי להיות "הנכונות" (גן עדן וגיהנום- שחור ולבן. זה קל מידי בכדי להיות אמיתי. זה כל כך משעשע לחשוב שדת מייצרת לעצמה תיאור של גן עדן שבמקרה רק האנשים שמאמינים בדת הזו, יוכלו לזכות לה).
אני יכולה להמשיך עם זה כל הלילה!!! מוחאחאחא!!! אבל נוותר. אתם יודעים... חיים מחוץ לאינטרנט, למרות שייתכן שהם לא הכרחיים, אני מעדיפה לשמור עליהם. כן... אני והנטיות שלי...
זאת תחושה טובה (: אני יכולה לכתוב פוסטים! ואף אחד לא יכול לעצור אותי! הא הא הא הא הא!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
