בתוך שישי שלא נגמר אני שוחה בים של קפה ומחשבות. ואני אוהב את הריח שמסביבי.
אני מרגיש עמוק מדי וזה מסריח ומדהים בו זמנית.
ואני נזכר בשמירה הזאת. הספציפית ההיא שהייתה לי השבוע.
ישבתי על הכיסא החורק וחפרתי בחול עם הנעל שלי. הרגשתי כל כך קטן כשהמדבר הזה מקיף אותי.
אבל, בפעם הראשונה בהרבה זמן, הרגשתי עם כוח.
והרגשתי שאני יושב שם, ואחראי על בטחון של כמה וכמה אנשים.
מי יודע,
אולי הדרך הזאת כן נכונה בשבילי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
