My life.Just my life..
זה המקום שבו אני אני ולא אחרת.אף אחד מחבריי לא יודע/ת על הבלוג הזה,כאן אני יכולה לכתוב את כל העולה על רוחי.את האמת,ורק את האמת. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
וואוו! פשוט וואו!
אני מסתכלת אחורה,אל הפוסטים הקודמים של לפני שנה בערך,ופשוט אומרת וואו.
וואו על כמה שהייתי דיכאונית,
וואו על כמה שלא רציתי להיות כמו שאני,
ואו על כמה שחיפשתי חיים,
וחיפשתי,
ובכל זאת לא מצאתי.
רציתי אנשים שהיו כ"כ רחוקים ממני,ועכשיו הם קרובים,ואני כבר לא רוצה אותם.
אז נכון,לא התנשקתי עדיין,ולא היה לי אף חבר.למרות שאלה היו הדברים שהכי רציתי (ועדיין רוצה..),יש לומר שהייתי יותר מדי דכאונית,ואפילו לא הבנתי כלום מהחיים.
אז הגיע הזמן,ואני,שפחתכם החנופה,עלתה לתיכון.
הגיל הזה,זה שכולם,אבל כולם אומרים לי שהם רוצים לחזור אליו.
אבל בדור של היום (לא,אני לא פולניה..),זה די מבאס למען האמת.
כל הסיגריות,הנרגילה,האלכוהול,הפכו להיות החיים של הנערים/ות.
אין מפגש אחד שלא מתקיים סביב השטויות האלה.
ומה זה?
מה זה בכלל?
מה זה החרא הזה שיתפוס את הראש של כל החברים שלי!?
כל ההיסחפות הזאת אחרי אנשים "מאגניבים",כל ה"וואנאבי" של "אני רוצה להיות כמוהו",זה פשוט הורס.הורס אותם,אותי,אותנו.
ohh...teenagers...
סיגל,מוזרה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.sb.