סניילוגיה-הדת של החילזון המשוגע

הי!

בפוסט הקודם סיפרתי לכם את סיפור הפסח של דת הסניילוגיה. הנה חלק 2.

בפרקים הקודמים:בוריה ובנה מר גרבוני שמו את בנה משה בתיבה. אשת פרעה שהיא אשתו של פרעה מצאה אותו,קראה לו יוני וגידלה אותו. הוא גדל ויום אחד ראה מצרי מרביץ לעבד.אז הוא ניסה להתערב והמצרי הרביץ לו אז הוא ברח ובכה לאמא שלו כמו פוסי.

"אמא! אמא!" בכה משה.

"כבר אמרתי לך אלף פעם אני לא אמא שלך אני מצאתי אותך בתיבה...אה,כלומר מה קרה?"

"ראיתי מצרי מרביץ לעבד והערתי לו על זה ואז הוא הרביץ לי. למה זה קרה?!"

"כי אתה קטן ומעצבן."

"אה....אבל למה הוא הרביץ לעבד הזה?"

"כאלה הסנייליאנים האלה,בן" אמר מר פרעה "לפעמים אתה צריך פשוט לתת להם כמה מכות בביצים!"

"מה זה סנייליאנים?" שאל משה.

"הסנייליאנים הם יצורים מסריחים,מכוערים,שמנמנים וחסרי כישורים חברתיים שעובדים בשבילנו.אניחנו לא משלמים להם כלום,מכים אותם וזורקים את הבנים הבכורים שלהם ליאור." מר פרעה התחיל לצחוק צחוק מרושע.

"א...אבל... זה נשמע כל-כך אכזרי."

"אנחנו מצרים"אמר מר פרעה "זה מה שאנחנו עושים! אל תהיה הומו!" מר פרעה המשיך לצחוק.

"א...אני הולך מפה."

משה עזב את הארמון בזמן שמר פרעה שכב על הרצפה וצחק כמו מטורף.

"פרעה! פרעה!" צרחה אשת פרעה על בעלה ששכב על הרצפה.

"מה,אשת פרעה?" אמר מר פרעה בזמן שקם.

"אני חושבת שהגיע הזמן שנספר לו את האמת!"

"אמרתי לך זה מצריים העתיקה! גברים עושים את זה לפעמים... וגם נחשים..."

"לא זה, על הזהות האמיתית שלו." "לא נראה לי שזה רעיון טוב, את ראית איזה רגיש הוא."

"כן הוא באמת די פוסי..."

השעה הייתה מאוחרת. משה הסתובב בעיר.

"אני כה אבוד...אני לא יודע מי אני...

מי אני בכלל?

אני כה אבוד.

מה עלי לעשווווווות?....."

"שקט! תפסיק עם השירה הזאתי!" צעקה לפתע אישה זקנה.

"סליחה" אמר משה בקול חלש.

לפתע ראה משה קבצן עולה באש.

"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!אני נשרף!!! הצילו!!!" צרח הקבצן מכאב.

"כמה משונה" אמר משה "האיש הזה בוער אבל לא מתכלה"

"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!! למה אתה לא מציל אותי?!!!"

"זה בטח סימן מאלוהים!"

"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!! על מה אתה מדבר?!!!! אאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!"

"הי!"

משה הסתובב למשמע הקול המסתורי וראה שמולו עומד סניילומו בעצמו.

"מי אתה?"שאל משה.

"אני האל של הדת הכי סופר מגניבה בעולם!הסניילוגיה! הדת שלך."

"מה?"

"כן,כן. שהייתי תינוק אמא שלך שמה אותך בתיבה והגעת לאשת פרעה." "אז אני סנייליאני? וואו,זה משנה הכל!"

"כן,כן,וואט-אבר,בקיצור כל הסנייליאנים התחילו לנג'ס לי שאני אוציא אותם מפה,אז החלטתי שאתה תעשה את זה."

"למה אני?"

"כי לי אין כוח.נו,אתה עדיין פה? לך!"

משה רץ חזרה במהירות.

"איזה פוסי."אמר סניילומו.

המשך יבוא...

את החלק השלישי אני אפרסם או מחר או ביום שישי.

דרך אגב גיליתי שזה הפוסט ה102 שלי! מה שאומר שהפוסט המעפן הזה היה ה100. איזה באסה!

אני כנראה אחגוג את זה איכשהו אחר-כך.

שלכם בטיפשות מקמח מצה,החילזון המשוגע.

הי!

טוב,לא עידכנתי הרבה זמן.

אם אתם זוכרים יש לי דת משלי וכידוע אני עצלן ולא יצירתי ולכן אני מעתיק את המיתולוגיה שלי מדתות אחרות בעיקר מהיהדות.

אז הנה סיפור הפסח שלי-

"מהר,מר גרבוני!" אמרה ברוריה.

"אני בא,אמא!" צעק מר גרבוני מחזיק סלסילה (או סלסלה?...).

ברוריה לקחה את בנה בן היומיים ותחבה אותו לסלסילה ואז כיסתה אותו בבצק.

"הנה,משה בתיבה!"

"זה סלסילה" אמר מר גרבוני.

"סתום!"אמרה אמו ונתנה לו סטירה.

ברוריה הניחה את הסלסילה על המים ונתנה לה לשוט.

"להתראות,בני..." אמרה ברוריה בבכי.

"להתראות,אח קטן..." אמר מר גרבוני.

"סתום!" אמרה ברוריה וסטרה לבנה שוב.

בינתיים בארמון הפרעה אשת פרעה ישבה לה על כיסא נוח וקראה עיתון.

"הממ... "מזל עקרב-היום יש סיכוי שתמצאי תינוק שבעתיד יוציא את עם ישראל ממצריים" איזה שטויות!"

לפתע הסלסילה מלאת הבצק הגיעה לחוף בו אשת פרעה ישבה.

"אוי, מה זה? עבד,בוא הנה."

העבד צביקה בא וראה את אשת פרעה מושכת סלסילה.

"אני אקרא לך יוני כי יניתי אותך מהמים."

"מה?!" אמר צביקה.

"סתום" אמרה אשת פרעה וסטרה לו.

השנים עברו ויוני גדל והפך לנער.

יום אחד בזמן שהלך כמו מצרי בעיר הוא ראה מצרי מכה עבד.

"הי,זה לא יפה!" אמר יוני.

המצרי הסתובב אליו והרביץ לו.

הוא קם ורץ לבכות לאמא שלו.

איזה פוסי!

המשך יבוא...

טוב,את החלק השני אני אפרסם מחר.

בינתיים אולי תראו את הסרט הסופר מגניב שצילמתי בשביל לנסות להתקבל לתלמה ילין.

שלכם בטיפשות כשרה לפסח,החילזון המשוגע.