הקדמה: אני יודע שמי שנכנס לפה לא מגיב לפוסטים שלי בכלל ושאין הרבה שנכנסים לבלוג שלי אבל בכל זאת נכתוב משהו, חחח.
הפוסט: אוקי, זה היו שלושה שבועות מוזרים מאז הפוסט האחרון שהמלצתי על שני שירים, קודם כל אני חטפתי לראשונה בחיים שלי אלרגיה וזאת אחת מהסיבות שאני לא ייצא לטיול השנתי שלי בתחילת השבוע כי עדיין לא יודעים ממה האלרגיה, חטפתי את זה לפני שבוע וחצי ביום שלישי, זה היה נורא והייתה לי פריחה ברוב הגוף חוץ מברגליים.
השבוע ביום שלישי היה לאמא שלי גם יום הולדת ובנוסף היא הייתה חולה ככה שאני בטוח שהיה לה יום הולדת לא הכי כייף, וניצלתי את החולי שלה כדי ללכת בחשאי לחנות "זר פור יו" ולקנות לה במתנה גן יפני מיניאטורי עם מפל מים מקסים, והיא אהבה את זה, חחח!
בלימודים המורה לתנ"ך ה"חכמה" שלי שתתה נייר טואלט בגלל שתלמיד מהכיתה שלי שם לה אותו בזדון בתוך הבקבוק שתייה שלה, וכל השיעור רציתי לשפוך לה את תכולת הבקבוק כי חשבתי שהיא תחלה מזה (מה שבפועל עדיין לא קרה, חחח) אבל לצערי הרב לא עשיתי זאת, ואם כבר אני מדבר על המורה הזאת אז היה לי אצלה מבחן ביום שלישי והיא החזירה לי ולכיתה את המפחנים אבל הבעיה בגלל שהיא כזאת "חכמה" ("חכמה"=מפגרת) אז היא לא בדקה לי טוב ונתנה לי ציון של
"58" ועכשיו אני צריך להדפיס לה את זה בכדי שהיא תבדוק לי את המבחן שוב והפעם אני מקווה לקבל ציון יותר גבוה מ"58".
אם כבר אני מדבר על מורים אז אני ידבר על המורה לספרות שלי, יש לה כל כך הרבה סבלנות ומתקות שזה מדהים היא אומנם לא מעבירה את החומר בצורה עניינית (כמו המורה שהייתה לי לפני שנה שהצחתי אצלה בצורה בלתי רגילה) בל כל פעם שמתחילים להרעיש היא קורעת לנו "מתוקים" או "מתוקי/ת" ורק שתבינו אני בכיתה יא', חחח, קורעת אותי, אבל בכללי אני נרדם אצלה בחלק מהשיעורים אז לרוב אני לא שם לב אליה.
ואחרון אחרון חביב, כפי שאמרתי בתחילת הפוסט אמור להיות לי טיול לאילת עם השכבה הנאכסית שלי ואחרי ששמעתי את ההסבר על הטיול החלטתי שאני מעדיף לא להפלש דיונה של 20 מטרים או לעלות על קניון אדום ומעדיף להישאר בביתי הקט והנעים ואמא שלי שבהתחלה הכריחה אותי ללכת הבינה אותי אחריי שחטפתי את הפריחה מהאלרגיה ועכשיו יהיו לי ארבעה ימים לבלות עם עצמי בזמן שהשכבה שלי תהיה באילת ותסבול, חחח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מה זה משנה?!